כל יום הוא 'יום זיכרון' - כשאתה לא יכול לשכוח.

פורום תמיכה נפשית, בו אתם יכולים לקרוא, לשתף, ולשוחח עם מתנדבי ער"ן

המנהלים: ערן תמיכה 1, רינה מנהלת פורום, ערן תמיכה 3

כל יום הוא 'יום זיכרון' - כשאתה לא יכול לשכוח.

הודעהעל ידי גוף עם אדם מת » 10 אפריל 2018, 22:11

כל יום הוא "יום זכרון" - כשאתה לא יכול לשכוח.
איך ממשיכים קדימה - כשרוצים לברוח?
איך ממשיכים ללכת - כשלא נותר כבר כוח?
כמה אפשר לשתוק - כשרוצים לצרוח?
מה עושים כששוכחים - שצריך לשכוח?
אם החיים הם הבל - אז בשביל מה לטרוח?

נפש ללא מנוח שמתאווה למקום זנוח בו תוכל לנוח,
מחפשת מהכאב מפלט, בעולם ריגשי סוער - את תיבת נוח.
האם יגיע היום בו טעם החיים יהיה מתוק - לא מלוח?
האם יבוא היום - בו אוכל לעצמי לסלוח?
האם יגיע היום בו ה'מצב רוח' יפסיק לצנוח?
האם נפשי תמצא מנוח?
האם יגיע היום בו העצב יפסיק לצמוח?
האם אוכל יום אחד באמת לשמוח?
האם הכאב יפסיק בראשי לקדוח?
האם אוכל בעצמי שוב לבטוח?

לאלוהים יש תשובות - לי יש רק שאלות,
מחשבות, תקוות, קרבות, אכזבות - וכמובן המון משאלות.
כשהגעת לתחתית התהום - אפשר משם רק לעלות,
אבל אז אתה מגלה שהקרקעית זו ביצה טובענית - לא חולות.
ככל שאתה מנסה לצאת ממנה יותר - אתה טובע יותר,
אתה לא משיג את המטרה בשבילה אתה חותר - אז למה שלא תוותר?
את הפלונטר את הזה אתה גם ככה לא פותר,
ודיי! כבר סבלת דיי והותר!
אתה מנסה לצאת מילימטר אחר מילימטר,
וטובע בעוד קילומטר.
הגיעו מים עד נפש - הבוץ כבר מעל הסנטר,
בנשימותי האחרונות אני מתפלל - עותר.
אלוהים, תפטר את הסבל ממני או שממני תיפטר,
אך להמשיך איתו יחד...אני כבר לא יכול יותר.
גוף עם אדם מת
 
הודעות: 1273
הצטרף: 07 מרץ 2018, 09:00

חזור אל ער"ן - פורום פתוח

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: dame ningen, אנונימי עצוב, לב_123, לילה לבן ו 15 אורחים