עמוד 193 מתוך 244

Re: אני בכף הקלע.

הודעהפורסם: 09 פברואר 2018, 15:10
על ידי מאוכזבת
זה בלתי נסבל העינויים האלה, אבל גם המחשבה הזאת בלתי נסבלת אז אני מדחיקה אותה אבל גם ההדחקות האלה הן בלתי נסבלות
וגם התקווה למות היא בלתי נסבלת, ואני יודעת שזה לא קורה, והתקווה הזאת והידיעה הזאת הן גם בלתי נסבלות, אז אני נהיית אדישה אבל גם האדישות בלתי נסבלת.
ואני לבד וזה בלתי נסבל, אז אני נקשרת אבל גם הקשרים הם בלתי נסבלים אז אני לבד ו...
זה מעגל אין סופי, אכזרי כל כך שחוזר על עצמו בצורה נצחית. ואני מתגלגלת על מעגל העינויים האלה כל הזמן,הוא נראה כמו איזה מכשיר עינויים של האינקווזיציה ואני קשורה אליו בחוטי ברזל מוחצים.
ואני שוב ושוב נפצעת ומקבלת מכות.
יורד לי מלא דם וכל הגוף שלי שרוט ופצוע וכואב, הוא נחתך ונחתך - ואני ממשיכה להתגלגל... וממשיכה... וממשיכה וממשיכה וממשיכה --------------------------------------------------------------------

Re: אני בכף הקלע.

הודעהפורסם: 09 פברואר 2018, 15:48
על ידי מאוכזבת
אש

Re: אני בכף הקלע.

הודעהפורסם: 09 פברואר 2018, 16:12
על ידי מישהי אחת
וואי מתוקה, זה בלתי נסבל. זה מטורף. זה לא הגיוני. זה כל כך כל כך כל כך כואב. שורף. מחניק. הצילו.
הלוואי והייתי יכולה להוציא אותך הכי מהר שאפשר מהאש האוכלת הזאת.
חיבוק חזק.

Re: אני בכף הקלע.

הודעהפורסם: 11 פברואר 2018, 03:27
על ידי מאוכזבת
תודה!!! ממש הקלת עלי.

Re: אני בכף הקלע.

הודעהפורסם: 11 פברואר 2018, 03:34
על ידי מאוכזבת
זה טיפשי שאני כותבת בגלל שממילא הכל חסר משמעות.
זה מין סחרחורת שלא נגמרת ואין מה לעשות ואין כבר מה להגיד ואין סיבה לשתף ואין אפילו במה.
אני אולי לא מרגישה כבר כלום. אני בתוך איזה ריק מוזר וחסר תכלית וטעם או כיוון. אני מתבוססת במין ביצה טובענית שמתמשכת על כל האופק.
והקול שלי סתום והחלל ממילא אטום לרעשים ואין כאן אנשים בסביבה. אז למה לצעוק? ולמי? הכל בסדר כאן בכלל.

Re: אני בכף הקלע.

הודעהפורסם: 11 פברואר 2018, 13:54
על ידי מישהי אחת
וואי איזו הרגשה!
של ריקנות, וסחרחורת שלא נגמרת, ושאין מה לעשות. ושהכל חסר משמעות.
כואב לי נורא שאת מרגישה כל כך נורא.
וואי, כל כך כל כך מבינה אותך.
ואיתך ממש ממש.

Re: אני בכף הקלע.

הודעהפורסם: 11 פברואר 2018, 17:46
על ידי מאוכזבת
אין לי מילים - אהובה.

Re: אני בכף הקלע.

הודעהפורסם: 11 פברואר 2018, 17:47
על ידי מאוכזבת
אני נוסעת עכשיו מחוץ לעיר, אולי היום הנס הזה יקרה?
כל כך בא לי את הנס הקטן הזה של למות סתם כך בתאונת דרכים, יאללה אלוקים, תפרגן לי את זה!!! בבקשהההההההההההההההההההההההההההה

Re: אני בכף הקלע.

הודעהפורסם: 13 פברואר 2018, 02:25
על ידי תמר ל
שלום אהובה,

התיאורים שלך קשים לקריאה. ואני מתארת לעצמי שאם לי קשה לקרוא אותם, בגלל העוצמה והכאב שהם מבטאים- להרגיש אותם זה פי אלף אם לא יותר קשה ומכאיב ושורף ומחניק.
החוויה הקשה שבה את נמצאת נשמעת כל כך עצומה ושורפת- ומקיפה את כל כולך- גם מבפנים וגם מבחוץ, והלוואי שיכולתי לומר לך שזה יעבור, ומחר יהיה בסדר, ואל תדאגי... אבל אני יודעת שזה יותר מורכב מזה. ואני מאמינה שזה יכול לעבור- אבל זה לא יקרה מחר. ובדרך את נשרפת ועוברת סבל נוראי.
ואני מחבקת אותך מפה, ורוצה שתרגישי אותי מלטפת אותך, עוטפת אותך בחיבוק חם ואמיתי ורך. חיבוק מכרבל ועדין ואוהב.
כי אמנם את לבד ביום יום, ומתמודדת ומרגישה את הרגשות האלה- ואנשים מבחוץ לא רואים ולא מדמיינים. אבל חשוב לי להגיד לך שאת לא ממש לבד. שאנחנו כן איתך. שאנחנוקוראים את הצרחות שלך, ומאוד רוצים שיהיה לך טוב. אכפת לנו ממך מאוד.
הלוואי שתהיה קצת הקלה סוף סוף..

Re: אני בכף הקלע.

הודעהפורסם: 13 פברואר 2018, 07:43
על ידי רינה מנהלת פורום
שלום לך מאוכזבת יקרה
אני מאד מבינה שנורא קשה לך ואת מיואשת , וכמו שכתבה לך תמר, התאורים שלך לא קלים לקריאה. אבל אסור לך בשום אופן להרים ידיים, ובקשות כמו שביקשת מהיושב במרומים לא מתקבלות אצלו בברכה. אני בטוחה שהוא לא רוצה שמשהו רע יקרה לך. וגם לנו פה חשוב שתמשיכי להיות פה ולהרגיש טוב עם עצמך. אז אל תתייאשי, ואני באמת מקווה שתקומי ליום רגוע יותר.
כל טוב לך
רינה