אני בכף הקלע.

פורום תמיכה נפשית, בו אתם יכולים לקרוא, לשתף, ולשוחח עם מתנדבי ער"ן

המנהלים: ערן תמיכה 1, רינה מנהלת פורום, ערן תמיכה 3

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מישהי אחת » 02 אוקטובר 2016, 14:34

מאוכזבת, זה ממש ממש עצוב לי שאת לא סומכת על אף אחד בקשר לטיפול.
רק חשבתי לשתף אותך, ממש ממש בקצרה, שגם אני הייתי ב'טיפול' אצל מישהו שרק הרס אותי. ממש. אחרי כל פגישה כמעט התאבדתי והרגשתי נורא נורא נורא. ואמר לי גם לקחת סמים ולשתות יין...
ואז עוד הייתי במצב טוב בהרבה מעכשיו. ואחכ גם אצל עוד מישהי שניסתה להרוס אותי. עד שב"ה הגעתי לטיפול הנכון. ועד עכשיו קשה לי להאמין לאחרים ולתת את עצמי. אבל רק לומר לך שיש תקווה שתמצאי מישהו שיתאים לך ממש וזה רק יכול לעזור לך.
פשוט כואב לי מה שעברת וזה שאת לא מסכימה לחשוב על אפשרות כזאת. זה כואב לי אז חשבתי לשתף אותך.
אולי זה קצת יעזור...
מישהי אחת
 
הודעות: 1319
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 04 אוקטובר 2016, 22:31

מישהי אחת, תודה שסיפרת לי. לא נראה לי שאני מסוגלת אבל אני בכל זאת אחשוב על זה...
תמר, זה תיאור ממש מתומצת העתקתי אותו מפורום "טיפול מאכזב" שבו כתבתי על זה (כתוב שם עוד אם מענין אותך...) זה לא מצליח לתאר כמה זה גרוע וגם היו עוד כמה התפתחויות גרועות... אבל זה כן מבט כללי כלשהו. תודה על התגובה ועל ההבנה. מעריכה...
זה התחיל שהרגשתי ממש רע בין הפגישות, באיזה שלב לא הצלחתי לצאת מהפגישות. זה באמת היה נורא הייתי מרגישה פשוט נשרפת ולא הייתי מסוגלת לצאת. חלק רציני מהפגישות הייתי מתפרקת לגמרי, הדוגמאות קצת מביכות אבל בחסות האינונימיות... הייתי דופקת את הראש בקיר איזה חצי שעה רצוף או יותר, נשכבת על הרצפה בחדר מדרגות וכו'
זה היה באמת ייסורים שלא עמדתי בהם! איבדתי שליטה ( אגב זה אחד הדברים שאנשים לא מתחילים להבין, זה נראה להם- "אני גם מרגיש לפעמים רע, עצוב קושי להפרד... ואני מסתדר. אז למה את לא?" כמה שניסיתי להסביר לפסיכולוגית שגם היא היתה מתנהגת ככה אם היא היתה בתוך באש ושגם אני פעם שלטתי על עצמי לגמרי ולא בדיוק הבנתי את אלה שלא... היא דווקא יחסית מבינה, אבל - ) היתה תקופה שניסינו כל מיני דברים, כמו להאריך את הפגישה,לצייר ועוד כל מיני דברים. בקיצור - לפני פסח היא הציעה לי לנסות הפסקה והסכמתי לנסות, חשבתי שאם זה לא יהיה טוב, אז נחזור. אחרי בערך חודש ראיתי שזה לא טוב, אז אמרתי לה ואז התברר שזה לא משנה לה והיא החליטה שנפסיק. עבר עוד זמן(היו כל מיני דברים) וביום שישי האחרון דיברנו והיא היתה "שלמה עם עצמה" כהגדרתה, שלא נמשיך, כמובן לטובתי... היא היתה כ"כ אטומה!! לא עזר כל מה שאמרתי לה אז את הימים האחרונים אני מבלה בלדמיין איך אני מתאבדת לה בתוך הקליניקה... תחשבו היא באה על הבוקר, מוצאת את הגופה שלי. נקמה לא רעה, מה? אבל אני לא יכולה לעשות את זה ולא יכולה לשרוד את זה.
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי תמר ל » 05 אוקטובר 2016, 01:28

וואו. נשמע קשה מאוד.
התחלתי לקרוא את השרשור של 'טיפול מאכזב' ואמשיך לקרוא אותו אח"כ (מעניין אותי בהחלט. אני מעדיפה לקרוא אותו בריכוז מחר), אבל אני יכולה להגיד לך שזה נשמע קשה ביותר.
אם המטפלת שלי היתה מחליטה להפסיק לטפל בי--- אין לי מושג מה הייתי עושה--- לא יודעת אם הייתי מחזיקה מעמד.
גם התיאורים שלך על 'איבוד השליטה' נשמעים לי אפשריים והגיוניים למישהו במצוקה חריפה. כמו שאמרת- את מרגישה נשרפת. איך אפשר לשלוט על זה ולרכז את כל התחושות לזמן קצוב ומוגבל...?
זה כמעט בלתי אפשרי.

נשמע גם שהפסיכולוגית היתה לך טובה, נתנה לך מקום והיתה מקום של עוגן ותמיכה (אני צודקת?), ככה שהסירוב שלה להמשיך הוא מאוד קשה ומתסכל ומערער אמון.

אני צריכה לחשוב על זה עוד. נשמע שהפסיכולוגית לא החליטה לסרב מתוך חוסר הבנה או חוסר אחריות, אלא כי היא חושבת ש'ככה נכון'.
יכול להיות שהיא טועה מאוד, אבל את צריכה לחשוב על החיים שלך ועל מה את עושה איתם.

אני אחשוב על זה עוד, אבל כמה שאלות שעולות לי בינתיים:
1. האם הפסיכולוגית היתה לך טובה? האם היא באמת מקצועית ורצינית? (סירוב לטיפול זה נשמע מעשה לא ממש אחראי- בלי להבין את השיקולים שלה עד הסוף. מה היא מציעה לך במקום?)
2. את מתארת סוג של איבוד שליטה בעקבות/תוך כדי/אחרי הפגישות- זה יכול להיות מובן, אבל עדיין- אולי הפגישות היו מציפות יתר על המידה? אולי לא בריא בשבילך להיות בטיפול מציף כזה?
3. מפסח עברה חצי שנה שבה את בלי טיפול. אני חייבת לומר שזה מרשים בעיני שאת מצליחה להחזיק מעמד. אבל האם נראה לך שהזמן שעבר מאז הטיפול האחרון הצליח לבנות בתוכך יותר שליטה על התחושות ועל הדברים המציפים? כי להחזיק מעמד חצי שנה בלי טיפול- זה אומר שיש לך יכולות של שליטה עצמית, של כח ויציבות, של התמודדות יומיומית שאת מצליחה לצעוד בה.

כמובן שאת לא צריכה לענות אם לא מתאים לך (אם כן מתאים- אני בהחלט אקרא מחר). זה מה שעלה בי בעקבות מה שכתבת. אבל כמו שכתבתי- אני צריכה לחשוב על זה עוד קצת.

לילה טוב מותק
תמר ל
 
הודעות: 1002
הצטרף: 23 ספטמבר 2016, 13:58

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 05 אוקטובר 2016, 18:36

לא יודעת, לא יודעת כלום, לא י-ו-ד-ע-ת כלום.
אני רק יודעת שנמאס לי לדבר או לכתוב,
נמאס לי לתאר או להסביר.
פשוט נמאס לי!
כמה זמן זה עוד ימשך?????????????
כבר שנתיים שכל הזמן אני חושבת שזה או-טו-טו יגמר.
וזה לא. ואני מו-ש-כ-ת ומו-ש-כ-ת למה? ועד מתי?
ומי אומר שאני לא אמצא את עצמי עוד שנה/ שנתיים /יותר (הידים שלי רועדות בהקלדה מרוב פחד...)
באותו מצב בדיוק (או יותר גרוע), עם אותם רגשות ואותן מילים ואותן התלבטויות מייסרות (להתאבד או לא?)
שכבר חוזרים על עצמם אין ספור של פעמים ועוד אין ספור של פעמים ועוד, ועוד, ועוד,ועוד...ועוד, ועוד, ועוד,... ועוד....
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 05 אוקטובר 2016, 21:46

לא יודעת אם הטיפול היה לי טוב, מה שברור שלהפסיק זה הכי גרוע שיש!
אבל אמרתי את זה מיליון פעמים לפסיכולוגית שלי ו-כ-ל-ו-ם.
היא חושבת שזה "כאילו לטובתי" אבל אני בטוחה שלא והנה ההוכחות:
"אין לה זמן" להקשיב לי למה אני חושבת שטוב לי מרוב שברור לה "מה נכון בשבילי."
היא מתיחסת אלי בניכור מוחלט, בהתנשאות ובדחייה נוראים!
נניח שטוב לי להפסיק את הטיפול אבל זה גם טוב לי שמתייחסים אלי כאילו אני זבוב? (לא מגזימה!)
אני לא יודעת אם היא עובדת על עצמה או רק עלי, אבל ברור לי שאם היא היתה עסוקה בטובתי זה לא היה קורה ובטח שלא ככה!
בחיים לא הרגשתי כזאת בגידה, אני מרגישה כאילו היא קילפה ממני את כל הקליפות שאי פעם היו לי בשביל לתת לי בעיטה בפנים.
אף פעם לא שיתפתי אף אחד ככה, היא היתה הראשונה ובעז"ה האחרונה.
הקטע, שהייתי בטוחה שאכפת לה! אני לא מבינה איך היא מסוגלת לעשות לי את זה??
ואמרתי לה איך אני מרגישה! בהודעות, במכתבים עם תחנונים ובכיות, היא לא עונה!
אפילו פעם אחת לפני שבוע וחצי רציתי להגיד לה איזה רעיון שהיה לי והיא לא ענתה לי, (גם לא להודעות)
אז באתי ליד הקליניקה שלה וחיכיתי שהיא תרד, וכשהיא ירדה היא לא הסכימה לשמוע אותי
התחננתי אליה "את לא מסכימה לקבוע איתי שיחה?" היא אמרה לי לא!
אני שונאת אותה!!!!!!!!! היא גורמת לי לנזק בלתי הפיך.
למישהו יש רעיון איך אני נוקמת בה? אני מתפללת על זה.
זה יראה לכם דרמטי, אבל מבחינתי זה אמיתי, וכן לגמרי
התכוונתי אליה כשאמרתי "אבינו מלכנו, נקום לעינינו דם עבדיך השפוך"
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 05 אוקטובר 2016, 23:24

רק מי ששוקל ממש ברצינות להתאבד...
נערך לאחרונה על ידי מאוכזבת בתאריך 19 ינואר 2017, 01:11, נערך פעם אחת בסך הכל.
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי תמר ל » 06 אוקטובר 2016, 01:08

טוב, ניצחת. אני גם כועסת על הפסיכולוגית שלך. זה נשמע בוגדני מאוד ומזעזע את הנפש שנמצאת במקום עדין כל כך.
אולי יש לה שיקולים משלה, כל מיני תובנות פסיכלוגיות חשובות, אבל זה לא משנה את המציאות-
היא הבטיחה לך הפסקה כדי לראות איך זה הולך- והפסקה זה הפסקה- במשמעות של לחזור אח"כ!! היא לא יכולה לסרב לחזרה!
לסרב אח"כ לחזור זאת בגידה אמיתית. במיוחד במיוחד שנתת לה את כל כולך ונתת בה אמון כזה.
גם לסרב לפגוש אותך, אפילו רק כדי לדבר ולבחון את המצב- זה לא אחראי ולא מקצועי.
היא משאירה אותך בלי משענת ואפילו בלי אפשרות לסגור את הדברים כדי להמשיך הלאה.
זה עושה לי כאב בטן וזעזוע לחשוב על זה.
מבינה את הכעס והתחושות שלך. אין לי הרבה מה לומר חוץ מלהזדהות עם התחושות.
תמר ל
 
הודעות: 1002
הצטרף: 23 ספטמבר 2016, 13:58

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי תמר ל » 06 אוקטובר 2016, 01:16

ועוד משהו-
קראתי עכשיו את השרשור הקודם של 'טיפול מאכזב'. נשמע שלא קל לך בכלל, אבל מבין השורות אני שומעת שליטה ויכולות טובות.
יש לך כעס עצום ומובן על המטפלת שלך. זה נכון.
הכעס הזה ממלא אותך, גרם לערעור משמעותי באמון שלך עם אנשים ומטפלים בעיקר, וכרגע מונע ממך לטפל בעצמך דרך טיפול חדש.
מצד אחד, אני לא רוצה להגיד לך את מה שכולם אומרים, ואת מה שאת בטח יודעת לבד- ששווה לנסות טיפול חדש.
אני מבינה שאת במקום עדין ושברירי וכל צעד בכיוון הזה מעורר פחד וחרדה.
מצד שני- זה שכרגע את לא בטיפול זה נותן דווקא תקווה מול הרצון להתאבד.
זאת אומרת- יש דברים שעוד לא ניסית ועוד לא מיצית לפני שאת מחליטה לעשות צעד דרמטי כמו התאבדות.
יכול להיות שאת צעד 'קטן' אחד לפני הרגשה של יציבות ותחילת תהליך הבראה.
את שומעת פה מאנונימית30, ממישהי אחת, וגם ממני- כמה טיפול טוב הוא קריטי לתהליך של שיקום ויציבות, את בעצמך חווית טיפול שהוא בעל חשיבות ומשמעות, כך שיש סיכוי גבוה שטיפול ירים אותך למקום אחר מאיפה שאת נמצאת היום.
ברור לי שיקח לך זמן להבשיל ולהצליח להחליט שאת מסוגלת לנסות בשנית, אבל בינתיים- אולי תוכלי להחזיק בזה שכן, יש מוצא, יש מקום שיכול לתת לך מענה, גם אם כרגע הוא עדיין לא אפשרי לך. אבל הוא קיים. ואת תצליחי להגיע אליו.

אני הייתי קרוב לחצי שנה בלי טיפול. היה תהום, היה נוראי. היה בלתי נסבל. היה שחור משחור.
אני לא אגיד שהטיפול גרם לי לאורות ולבבות ורודים, בכלל לא. המון דמעות והמון סבל ומאמץ.
אבל- סוף סוף היה קצה של חוט, סוף סוף קרש הצלה בתוך הים השחור הזה, סוף סוף התחלתי להפסיק להתרסק והתחלתי לטפס מעט מעט למעלה.

אני מאמינה בך.
תמר ל
 
הודעות: 1002
הצטרף: 23 ספטמבר 2016, 13:58

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 06 אוקטובר 2016, 02:08

תודה, תודה שאת כועסת איתי.
אין לך מושג כמה אני כועסת עליה...
זה כעס ושנאה שאין לי שום כלים וכוחות להכיל...
אני לא יכולה לתת לעוד מישהו כוח לפגוע בי.
אני לא יכולה לספוג עוד אפילו לא אכזבה קטנה,
אני יודעת שאם יקרה משהו כזה אני אשנא את עצמי שנאה נוראית, נוראית
(זאת אומרת, עוד יותר מעכשיו, וגם עכשיו זה מספיק גרוע...)
כי גם עכשיו אני אוכלת את עצמי- למה עשיתי את זה??? לפני שהלכתי לטיפול לא היה לי כזה רע,
מה עשיתי לעצמי???????
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מישהי אחת » 06 אוקטובר 2016, 12:14

וואי!!! איזה קשה זה!!!!!!!!!!
איך היא העיזה ומעיזה לעשות לך דבר כזה????
זה פשוט לא מובן. לא מובן!!!!!
זה מכעיס נורא!!! נורא!!!!!!!!!!!!! נורא זה לא מילה.
מזדהה איתך לגמרי.
מישהי אחת
 
הודעות: 1319
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

הקודםהבא

חזור אל ער"ן - פורום פתוח

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Bing [Bot], Google [Bot] ו 17 אורחים