אני בכף הקלע.

פורום תמיכה נפשית, בו אתם יכולים לקרוא, לשתף, ולשוחח עם מתנדבי ער"ן

המנהלים: ערן תמיכה 1, רינה מנהלת פורום, ערן תמיכה 3

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 01 אוקטובר 2016, 23:41

איזה מגניב לפרסם ספר ביום שמתאבדים! לי יש שירים אבל תאמיני לי, אני כבר מיואשת מבני אדם באופן כללי. וזהו. (וזה גם תשובה לשאר הדברים שלך)
מאוכזבת
 
הודעות: 2182
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי ערן תמיכה 55 » 01 אוקטובר 2016, 23:49

מאוכזבת יקרה,
אני מבינה את הקושי הנורא כשמרגישים מה שאת מרגישה. ולא תמיד משנות הסיבות להרגשה הנוראה. יש לעתים סיבות חיצוניות שנוסעות מנסיבות החיים ולעתים סיבות פנימיות, אפילו ביולוגיות שקשורות בכימיה שלנו שגורמות לנו להרגיש נורא.
כמה טוב שיש לך כלי תירפואיטי נפלא: את כותבת כל כך יפה ובכישרון, ואני מניחה ויודעת שכתיבה היא דרך טוב לפרוק גם כאב ובכלל רגשות.
טוב שיש לך הכלי הזה. את הכישרון לכתיבה את יכולה לנצל לאפיקים שונים. יכולת כתיבה טובה ורהוטה שימושית לכל תחומי החיים: ללימודים, לעבודה, ובעיקר ליכולת להעביר דברים מלב אל לב ולהקל על הכאב הפנימי שלך.
כמובן, לצד הכתיבה, חשוב שתקבלי תמיכה ועזרה מאנשים קרובים וגם מאנשי מקצוע במידת הצורך.
יותר מכל חשוב שתרגישי טוב ותוכלי לממש את החלומות, היכולות והרצונות שלך.
והרצונות יתעוררו כשתרגישי יותר טוב.
אל תוותרי על טיפול בקושי שלך.
כאב לב ודיכאון הם כמו כל מחלה שדורשת טיפול.
חשבי מה היית עושה במקרה של חום של 40 מעלות! היית פונה לרופא ולוקחת תרופות. נכון?
התייחסי למצב נפשי קשה בדיוק כמו אל חום גבוה שעלול לסכן אותך וטפלי בכך מייד!
שלך, עם חיבוק,
ציפור גן עדן
מתנדבת בער"ן
ערן תמיכה 55
מתנדב ער"ן
 
הודעות: 290
הצטרף: 25 ספטמבר 2011, 14:25

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 01 אוקטובר 2016, 23:56

צודקת ממש. מה אני יעשה שאני 99% חושבת שהרופא יחמיר את המחלה? לכן אני בכף הקלע.
מאוכזבת
 
הודעות: 2182
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי אנונימית30 » 02 אוקטובר 2016, 00:08

נכון שזה מגניב...? אבל אני לא עושה את זה כי זה מגניב. אני עושה את זה על מנת שהסיפור שלי יעשה רעש כי ברגע שסיפור עושה רעש הוא מגיע לכמה שיותר אנשים ומתפרסם מאוד.
התקווה שלי היא שהספר שלי יביא לשינויי חברתי ומשפטי, ישכיל את הציבור וישנה מעט את העולם.
אני לא אזכה לראות את השינויי בזמן החיים שלי אבל אולי המוות שלי יעזור בשינויי עבור נפגעות אחרות...
תראי מה עשה הספר של אסתי וינשטיין - היום יש לציבור הרבה יותר ידע והבנה מה קורה בתוך חסידות כל כך סגורה כגון חסידות גור.
זה השינויי שאני רוצה להביא עם הספר שלי.
חייתי חיים מאוד דומים לשלה במובנים מסויימים רק מהפן החילוני.
אולי צריך למות על מנת להביא לשינויי חברתי, ציבורי ומשפטי.
בנוסף, רוצה שהכל יהיה מתועד וידוע.
רוצה שיבינו למה התאבדתי ולא ישפטו.
יש גבול לכמה אפשר לעבור!
אני אחרי 30 שנה של התעללות מילולית, פיזית ומינית (אם את משקללת את הכל ביחד).
אנונימית30
 
הודעות: 3511
הצטרף: 14 מאי 2016, 01:01

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי אנונימית30 » 02 אוקטובר 2016, 00:12

זה למשל אחד הפוסטים שפרסמתי בנוגע לזה...
"על פי מחקרים 98.7٪ מהתלונות נמצאות דוברות אמת ורק 1.3٪ מהתלונות נמצאות תלונות שווא!
למרות הנתונים הללו ממשיכים במערכת המשפטית ובמרחב הציבורי לא להאמין לקורבנות ועל כן להעביר אותן מסכת השפלות, חקירות, האשמות הקורבן וכו - ממש כמו שאותי "העמידו למשפט" על מה שקרה בגיל 13 כשאין שום קשר בין שני המקרים!

אולי הספר שלי יביא להתחלת שינויי חברתי.
אולי הספר שלי ישכיל את הציבור במדינת ישראל.
אולי הספר שלי יתרום בהעלאת המודעות הציבורית.
אולי הספר שלי יביא להתחלת שינויי היחס במערכת המשפטית כלפי קורבנות תקיפה מינית, שינויי הגישה כלפיהם.
אולי הספר שלי יביא להפסקת האשמת הקורבן במרחב הציבורי והמשפטי.
אני לא אזכה לראות את זה בתקופת החיים שלי אבל אולי המוות שלי יסייע לקורבנות נוספים - אולי...? רק אולי."
אנונימית30
 
הודעות: 3511
הצטרף: 14 מאי 2016, 01:01

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 02 אוקטובר 2016, 00:20

די! די! נמאס לי כל דבר שאני עושה זה נהיה גרוע אם אני לא משתפת ואם אני כן אם אני עובדת ואם אני לא אם אני עוזרת בבית ואם אני לא (כרגע אמא שלי כועסת עלי שאני לא עוזרת לר"ה כי היא לחוצה ואין לי כח! וגם אין לי כח להגיד לה את זה!)אם אני מצליחה להסיח את הדעת ואם אני לא אם אני... כל דבר שאני עושה!! די. אני פשוט לא מתאימה לעולם הזה ואל תגידו לי שכן! כי אני מכירה טוב טוב את עצמי. אפילו טיפול לא הצלחתי לשרוד!!!! (וזה אפילו לא שאני עזבתי הפסיכולוגית שלי לא מסכימה לטפל בי!!) תחשבו מה זה אומר! פגשתי 3 פסיכאטרים וכולם עשו לי רע. אין בן אדם אחד שאני אוהבת והיה לי קשר רציני איתו. אני שונאת את כ-ו-ל-ם! אז נכון אני חכמה ומודעת וכותבת יפה... (סליחה שאני מחמיאה לעצמי...)
אבל זה לא עושה שאני יכולה להסתדר בעולם כי אין שום קשר רציני ששרדתי!! כולל טיפול שאנשים במצבים הכי דפוקים שורדים...
אני לא מתאימה לעולם הזה. ל-א מ-ת-א-י-מ-ה. לא מתאימה. זה פשוט לא הגיוני שבגלל שאני לא יכולה להתאבד אני צריכה להיות במקום שאני לא מתאימה! מה אני יעשה כאן חיים שלמים? איך אני אתחתן????? לא מתחיל להיות לי אמון בשביל זה! אני לא יכולה ללכת לטיפול!!! אין לי אמון! אפילו לא יכול להיות לי קשר רציני עם חברה או משהו. אני פשוט לא מסוגלת!! אני יודעת שאני נשמעת טפשה "ולא רוצה לעזור לעצמי" וזה בסדר כבר אמרו לי את זה. אני רוצה לעוף מפה ומהר!!!!!
מאוכזבת
 
הודעות: 2182
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 02 אוקטובר 2016, 00:33

אינונימית, כל הכבוד על הרצון לשנות את העולם! אני ממש מעריכה את זה.
את בן אדם מדהים את יודעת? אני ממש מתביישת בעצמי ממך. אני כמעט לא סבלתי כלום (חוץ מהשנתיים האחרונות שממש סבלתי)
והעולם לא מזיז לי.
מאוכזבת
 
הודעות: 2182
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי אנונימית30 » 02 אוקטובר 2016, 00:37

אני לא אזכה לראות את השינויי אבל התקווה שלי שהמוות שלי יביא לשינויי.
מתוקה, זה לא משנה אם עברת הרבה או מעט - מה שמשנה זה מה את מרגישה ומה את חווה...
אני שמחה שלא חווית את החיים שאני חוויתי.
אין לך מה להתבייש לידי - תזכרי שאנחנו לא בתחרות...
אנונימית30
 
הודעות: 3511
הצטרף: 14 מאי 2016, 01:01

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 02 אוקטובר 2016, 00:40

דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי! אני רוצה להתאדות. ועכשיו.
מאוכזבת
 
הודעות: 2182
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי תמר ל » 02 אוקטובר 2016, 00:59

נראה לי שכבר כתבתי לך את זה, ולא משנה כמה פעמים תכתבי אחרת- אני עדיין חושבת כך. יש לך יכולות גבוהות. חוסר ההתאמה הוא לא שלך אל העולם. אולי להפך (זה לא משנה הרבה, כי זה מרגיש חוסר התאמה עדיין. אבל ה'אשמה' לא בך)
את לא נשמעת טיפשה, ונשמע שאת רוצה מאוד לעזור לעצמך. פשוט החיים האלה והתחושות האלה קשות יותר ממה שבנאדם מסוגל לשאת, אז כמה שבנאדם מנסה לעזור לעצמו- והוא מנסה שוב ושוב ושוב ונתקל בחומה בצורה- ברור שזה יוביל לתחושת יאוש והרגשה של חוסר התאמה.

אפשר הסבר קצת יותר מפורט לגבי הפסיכולוגית? (אם מתאים לך)- מה זה אומר שהיא לא מוכנה לטפל בך? באיזה קטע?
תמר ל
 
הודעות: 936
הצטרף: 23 ספטמבר 2016, 13:58

הקודםהבא

חזור אל ער"ן - פורום פתוח

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 10 אורחים