אני בכף הקלע.

פורום תמיכה נפשית, בו אתם יכולים לקרוא, לשתף, ולשוחח עם מתנדבי ער"ן

המנהלים: ערן תמיכה 1, רינה מנהלת פורום, ערן תמיכה 3

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 08 ינואר 2018, 02:30

זה פשוט מטורף שעוד לא התאבדתי. החיים האלה פשוט מטורפים והזויים.
כשהתחלתי לסבול לא הייתי חולמת בחלומות הכי שחורים שלי שהעינויים האלו ימשכו כל כך הרבה זמן!!!
היה נראה לי שיש גבול כמה אפשר להישרף. טעיתי. טעות גדולה שבגללה כנראה לא התאבדתי. טיפשה ונאיבית!
מאוכזבת
 
הודעות: 2030
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי ערן תמיכה 102 » 08 ינואר 2018, 09:31

היי מאוכזבת יקרה. איתך פה.
מרגיש בהודעות האחרונות שלך את השכבה של העצב (את כותבת - הפחד והעצבות כבר חלק ממני והם כמו אבר בגוף שלי...) שנמצאת מאחורי הכל. גם על הדחקה כתבת. הדחקה זה מנגנון יעיל בסופו של דבר, שבחלק מהזמן גם עוזר לתפקד ולשים בצד את ההתמודדות הקשה שיש עם העולם. כמו שהתכתבת עם תמר אני מקווה שמדי פעם את מוצאת דרכים לשחרר ולבטא את העצב, אולי דרך הכתיבה בפורום, אולי דרך מוזיקה, אולי דרך סרטים (לפעמים דברים האלה גורמים לדמעות לצאת...).
מרגיש את הרצון החזק שיש לך למות וגם את הצער שזה לא היה בסמוך לסיום הפגישות עם המטפלת, שפגעה בך כל כך.
ערן תמיכה 102
מתנדב ער"ן
 
הודעות: 388
הצטרף: 26 ספטמבר 2011, 12:50

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 09 ינואר 2018, 02:54

ממש תודה אמיר.
מאוכזבת
 
הודעות: 2030
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 09 ינואר 2018, 03:10

אני לא רוצה לכתוב כאן ולא רוצה לדבר עם אף אחד. אני פשוט רוצה להתאבד.
אני שונאת את עצמי שאני לא עושה את זה ושונאת את עצמי שאני חיה. איכסססססססססססססס
אני מסיחה את הדעת כמו מטומטמת כל כך הרבה זמן, ואפילו מצליחה. אבל אז זה חוזר ומכה שוב לפעמים יותר גרוע.
ואני לא יודעת ממה יותר נמאס לי, מההסחות דעת או מהשרפות. ולא שאני משווה, אבל כשהשרפה באה אחרי הסחה היא שורפת יותר.
אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
נמאס לי. אני שונאת את זה שאני כותבת כאן שנאת מוות. ושונאת את כל הבני אדם בעולם! כן, כולל אתכם! כולל כולם.
למה אני צריכה לשנוא גם את עצמי? לאט לאט אני מתחילה לשנוא גם את עצמי. מרגישה כאילו מגררים אותי עם מגרדת. כל מה שיש בי נהרס.

ואין לי את החוזק הזה בשביל להחליט ש"די להתעללות הזאת!" ולעשות לה סוף.
מאוכזבת
 
הודעות: 2030
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 09 ינואר 2018, 03:28

מה יהיה????
אני לבד בעולם הזה. אני הרוסה ושרופה וחרוכה. אני לא יכולה להסתדר עם הכמויות האלה של הזעם.
אני לא יודעת מה לעשות. אני לא מסוגלת. אני לא יכולה כבר להיות עם מדורה בלב. זה שורףףףףףףףףףףףף
דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
אני לא יכולה אפילו לצרוח. כי קשור לי חבל על הצוואר.
מי זה שהכריז עלי מלחמה? מי זה שהחליט לעשות לי שואה אישית? משרפות בשבילי. השקעתם...
ולא, אני ממש לא מגזימה. אין לכם מושג עד כמה לא... באמת שאין לכם מושג.
מאוכזבת
 
הודעות: 2030
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 09 ינואר 2018, 04:23

תמיד לימדו אותי שלכל דבר יש סוף. אז למה לסבל אין?
מאוכזבת
 
הודעות: 2030
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי אנונימית30 » 09 ינואר 2018, 13:13

יקרה, גם לסבל יש סוף - זה יכול לקחת הרבה זמן אך גם לו יש סוף. אני מקווה שהסבל שלך יסתיים בקרוב. איתך בכאב...
אנונימית30
 
הודעות: 3091
הצטרף: 14 מאי 2016, 01:01

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 10 ינואר 2018, 01:08

אולי יש לו סוף, כי לחיים יש סוף, אבל רואה אנשים שסובלים כל החיים שלהם.
ותודה מתוקה! זה עוזר.


הי, מחר אני הולכת להיות בתחנה מרכזית, מאד מאד אשמח אם מישהו יוכל להתפלל עלי שאמות בפיגוע או בתאונת דרכים.
הלוואיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

אתם יודעים מה הכי בא לי? הכי בא לי לדעת שאני הולכת למות כמה ימים קודם... שאוכל להיפרד ולעשות נקיפות מצפון לכמה אנשים רעים.
מאוכזבת
 
הודעות: 2030
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 10 ינואר 2018, 05:21

אמאל'ה! איזה דבר מפחיד ועצוב קרה לי עכשיו. הסברתי היום לאמא שלי מלא זמן מה זה אימפרוביזציה (אילתור), אנחנו לומדות את זה בקורס.
הסברתי לה שזה אומר להקשיב לנשמה שלך במקום לשכל. ומרוב שדיברתי הרבה על להקשיב לנשמה, פתאום אמרתי לעצמי כזה, "יאללה, את בכלל לא מקשיבה לנשמה שלך, יאללה תקשיבי לה."
אז התחלתי להקשיב ולומר לעצמי בקול רך "מה, מה את מרגישה, מתוקה שלי?"ולאט לאט שמעתי קול כזה חלוש ומפוחד שצורח - בלחש: "אני לבד. אני לבד. אני לבד. אני לבד. אני לבד אני לבד אני לבד אני לבד אני לבד אני לבד..." וזה לא הגיע מהמקום הרגיל של המחשבות במוח, זה הגיע בטון ילדי כזה כאילו זה לא הקול שלי, אלא של ילדה קטנטונת בתוכי.
הרגשתי כאילו היא ממש מנסה לצרוח אבל לא מצליחה. ניסיתי 'להרגיע אותה' כזה, להגיד לה שאני אוהבת אותה, אבל היא המשיכה לצרוח בשקט "אני לבד" מלא פעמים, צרחות מיוסרות כאלה.
ואז זה נהיה לי עצוב מידי מידי, אז ניסיתי לחזור לספר להסיח את הדעת ופשוט לא הצלחתי. הרגשתי שהיא ממשיכה לצרוח "אני לבד אני לבד אני לבד"... והיא לא הפסיקה לצרוח! לא הפסיקה!
"אני לבד אני לבד אני לבד אני לבד" - לא עוזר כלום. ראיתי שאין ברירה אז קמתי מהמיטה לכתוב את זה. בטח אתם לא בדיוק מבינים מה התכוונתי :) אבל מקווה שאצליח להסיח את הדעת עכשיו.
יאלוש, מקווה שאני אמות מחר. או לפחות בקרוב. הנשמה שלי כזאת אומללה, חייבים לשחרר אותה דחווווווווווווף!!!!!!!!
מאוכזבת
 
הודעות: 2030
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי אנונימית30 » 10 ינואר 2018, 09:06

מבינה את הבהלה - מנחשת שקשור לתרופות שאת לוקחת. ידוע שכדורים פסיכיאטריים עלולים לגרום לדימוי סוגים מסויימים של ניתוקים וכבר ידוע שאת מאלו שמושפעים לכיוון הניתוקים כך שמניחה שזה מהתרופות.
ואגב גם לך יש פיצולים (:
אומרת ששונאת את כולנו ואז אומרת לי שאוהבת אותי....
אנונימית30
 
הודעות: 3091
הצטרף: 14 מאי 2016, 01:01

הקודםהבא

חזור אל ער"ן - פורום פתוח

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 5 אורחים