אני בכף הקלע.

פורום תמיכה נפשית, בו אתם יכולים לקרוא, לשתף, ולשוחח עם מתנדבי ער"ן

המנהלים: ערן תמיכה 1, רינה מנהלת פורום, ערן תמיכה 3

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי ערן תמיכה 102 » 01 ינואר 2018, 13:37

היי מאוכזבת. עדיין איתך... טוב לקרוא את התגובה המפורטת שלך. מרגיש שאני מכיר אותך מעט יותר, גם אם זה בגבולות הפורום. אני מבין שאין פה תלות ספציפית אלא משהו רחב יותר וזה מצוין.
ערן תמיכה 102
מתנדב ער"ן
 
הודעות: 520
הצטרף: 26 ספטמבר 2011, 12:50

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 02 ינואר 2018, 01:37

תודה אמיר ומישהי אחת!
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 03 ינואר 2018, 01:29

מנסה להיות עסוקה ולהעביר את הזמן מהר... זה בעיקר גורם לזה שרוב הרע מתנקז ללילה.
רוב הרגעים מסיחה את הדעת, פתאום נוסעת באוטובוס ומתחילה לחשוב ולהתגעגע... ולכעוס... ולרצות למות.
חנוקה מידי בשביל להרגיש משהו ומבולבלת מידי בשביל לדעת מה בדיוק אני מרגישה.
אני רק יודעת שאני עצבנית מאד ואני מרגישה עומדת על גשר דק דק דק ושבור מעל תהום של עצבות.
נערך לאחרונה על ידי מאוכזבת בתאריך 03 ינואר 2018, 03:14, נערך פעם אחת בסך הכל.
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי תמר ל » 03 ינואר 2018, 02:08

יקרה,
את מרגישה שיש לך איזה שהם אפיקים להוציא החוצה את מה שאת מרגישה? שהעצבות, החנק, העצבנות לא יהיו רק כלואים בתוכך ורק חונקים, אלא יצליחו קצת קצת לפחות לצאת החוצה ואולי לתת לך קצת אוויר לנשימה- שיהיה איזורים בתוכך שירגישו שהם יכולים לנשום כי נהיה להם קצת מקום..
מתארת לעצמי שהכתיבה פה היא סוג של אפיק כזה.
את כותבת גם לעצמך? אולי זה גם יכול לעזור.
לצייר, לפסל, להתאגרף, לרוץ, לצרוח במקום שאף אחד לא שומע, לשתול צמחים (לא בשביל השתילה, אלא בשביל העבודה עם האדמה, החפירה, הוצאת אנרגיות...).. אפשר לחשוב על עוד רעיונות...

לא בטוחה שזה יעזור לטווח הארוך, אבל גם הטווח הקצר חשוב.

אוהבת אותך וחושבת עליך הרבה. לילה טוב מותק.
תמר ל
 
הודעות: 1002
הצטרף: 23 ספטמבר 2016, 13:58

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 03 ינואר 2018, 03:35

הי תמר, תודה!
יש לך רעיון איך בדיוק או איפה מתאגרפים?
לצייר אני מציירת, אמנם לא קבוע אבל מידי פעם וגם לצרוח אני צורחת מידי פעם. אני חנוקה - זה לא תמיד הולך.
לרוץ אני לא אוהבת וגם אדמה אני לא אוהבת (במיוחד שהפסיכולוגית שלי הציעה את זה פעם).

וואו אני פשוט שונאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאת אותה. בא לי לענות אותה. הלוואי ותהיה לי הזדמנות לעשות את זה פעם.
אני חייבת לשמוע את הצרחות שלה, את התחנונים שלה שאני יהרוג אותה... ואני לא אסכים! היא תבכה ותתחנן ואני אנאם לה שזה לטובתה.
ולא שזה משמעותי ביחס לנושא, אבל זו עוד מחשבה שמקוממת אותי, אני לא מאמינה שעוד שילמתי לה על ההתעללות הזאת כל כך הרבה כסף!

איזה עולם הזוי. היא עשתה את זה וממשיכה את החיים בכיף, היא מרגישה טובה, חיובית ומשמעותית. תבינו! היא מרגישה בנאדם מדהים במיוחד...
ואני צריכה לחיות בעינויים האלה ועוד להרגיש רעה ואלימה כשאני מדמיינת נקמה! למה העולם הזה קיים???
זה כזה לא פייר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא יודעת אם יש כזה דבר צדק. כי אם יש אז למה אלוקים מרשה לזה לקרות???

אני לא יודעת אם אני אתאבד פעם, מקווה מאד מאד שכן. אבל אם זה יקרה זו תהיה החמצה מטורפת שלא עשיתי את זה בזמן המתאים כדי שזה יהיה ברור שהתאבדתי בגללה.
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי אנונימית30 » 03 ינואר 2018, 03:45

אני מניחה שאם יבוא יום שתתאבדי יבינו שזה קשור אל מה שעברת איתה משום שיש לך ספר שלם בו פתחת את ליבך וסיפרת את הדברים - ספר בשם אני בכף הקלע.
עוזר היה לך לדמיין שאת פוגעת בה - סורי אם חוזרת על עצמי פשוט מהניתוקים לא זוכרת כמעט כלום...
לנו עוזר לדמיין שהפסיכולוגית שנפגעתי ממנה נפגעת מאיתנו - אולי במקרה גם לך זה יכול לעזור או עוזר...?
אנונימית30
 
הודעות: 4402
הצטרף: 14 מאי 2016, 01:01

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מישהי אחת » 03 ינואר 2018, 16:41

אני שונאאאאאאאאאת אותה ביחד איתך. לא מבינה איך בן אדם יכול לעשות דבר כזה בלי לפחות לקחת אחריות??????? איך אפשר????
אני מחכה ומצפה ליום הזה שהיא תתחנן על נפשה שתסלחי לה... שהיא תגיד שהיא נשרפת ונחנקת ולא יכולה יותר...
הלוואי שהיום הזה יגיע מהר...!
מישהי אחת
 
הודעות: 1322
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 03 ינואר 2018, 23:03

תודה אינונימית. אני מדמיינת הרבה פעמים שאני חותכת אותה לחתיכות וזה לא כזה עוזר.

תודה מישהי אחת, ההבנה שלך וזה שאת שונאת אותה ממש ממש מקלים עלי!!! תודה!!!!!
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 08 ינואר 2018, 01:52

יש לי חשק מטורף למות. ממש ממש ממש בא לי על זה! ומהר! כל כך בא לי.
אני שומעת סירנה של אמבולנס ואני מתגרה נורא. בא לי למות.

אבל כבר תקופה ארוכה שאין פיגועים וככה יורדת לי התקווה. אוווווווווווווווווווווווווווווווווווף
אין לי בכלל מספיק סיכויים למות. זה כזה באסה. אוף. אוף. אוף.

ואני מדחיקה בתדירות כזאת שאנשים נושמים בערך... ובאמת רוב הזמן אני אדישה ככה שזה מתאים, אבל הפחד והעצבות נהיו כבר חלק ממני והם כמו אבר בגוף שלי.
אני לא רוצה לחיות. אני קוראת בספרים על הריגה או על התאבדות ומתה מקנאה. זה פשוט דפוק.
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי אנונימית30 » 08 ינואר 2018, 01:56

איתך יקרה!
אנונימית30
 
הודעות: 4402
הצטרף: 14 מאי 2016, 01:01

הקודםהבא

חזור אל ער"ן - פורום פתוח

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו 11 אורחים