אני בכף הקלע.

פורום תמיכה נפשית, בו אתם יכולים לקרוא, לשתף, ולשוחח עם מתנדבי ער"ן

המנהלים: ערן תמיכה 1, רינה מנהלת פורום, ערן תמיכה 3

אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 25 ספטמבר 2016, 16:26

אני בכף הקלע. אין לי אפשרות לזוז מהסכינים שחותכים אותי
הם חותכים אותי שוב ושוב ושוב אני כבר שבורה לרבבות רסיסים
אבל אני עדין נחתכת
די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני צועקת וצ - ו - ר -ח -ת וצורחת וצווחת ואף אחד לא שומע
זה כואב!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ואין שום סיכוי שמישהו ישמע
כי אני לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד
ואף אחד לא מבין ולאף אחד לא אכפת.
(גם אלה שחשבתי והייתי בטוחה שכן.)
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי הללי » 25 ספטמבר 2016, 16:48

הכן כף הקלע ,
זורקת אותי מגיהנום לתהום .
ולהט החרב המתהפכת בביטני
ובוערת בלהבות החום .
והיא מסומנת באות קין
בקללת נע ונד .
לא תימצא מנוחה
לנצח תיהיה לבד .

מי כמוני מרגישה את ההרגשה הזאת .שהמילים רקות שטוחות וחלולות מידי בשביל לבטא אותה .
והבדידות .
אותה בדידות אכזרית שדאגת ליצר סביבך .כי לא סמכת על אף אחד כי את לא בוטחת בהם .
ואת כבר לא בטוחה בכלום . בכלום .

צעקתי תהדד
מיקירות ליבי
אל קירות ליבי
ולא תישמע
ולא תיהיה נטל כבד
על אלה שמסביבי .

צעקתי .
הנישמעת מקצה העולם עד קצהו
לא נישמעת לאזני אנשים
אלה מהלכים לידי
אך לשם צעקותי הם חרשים.

צעקתי .
הללי
 
הודעות: 12
הצטרף: 22 ספטמבר 2016, 20:08

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 26 ספטמבר 2016, 20:49

מדויק. (ואגב, כתוב מדהים!!) את באמת ככה מרגישה?
מה עושים????
מתאבדים? ואז מה עם המשפחה?
מושכים עוד יום ועוד יום? כדי לסבול שוב וכל פעם חזק יותר? ועד מתי???????
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מישהי אחת » 26 ספטמבר 2016, 21:05

מרגישה כמוך.
זה נורא.
שואלת וחושבת אותו דבר.
רק בלי תשובות.
אז לא יודעת אם זה עוזר בכלל, מקווה אולי.
שמישהו מזדהה עם התחושות ואין לו תשובות...
אז התלבטתי אם לכתוב לך...
מישהי אחת
 
הודעות: 1330
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 26 ספטמבר 2016, 21:24

עוזר קצת. נראה לי שבאמת רק מי שעובר את זה מבין.
כל השאר לא רואים את האש השקופה הזאת
ומדברים אליך כאילו אתה די מדמיין אותה...
או במקרה הטוב ממש מגזים.
ומצפים ממך לכבות אותה
כאילו אתה מדליק אותה
ולא מבינים למה אתה צורח
כי זה קצת מפריע להם באוזניים...
וספציפית - מה שמנחם אותי לפעמים, קצת
זה לקוות שיום אחד אני אראה את הפסיכולוגית שלי (אין לי כח להרחיב... קצת כתבתי בטיפול מאכזב אבל זה הרבה יותר גרוע.)
נשרפת באש (נשמעת אלימה מה? )
אבל באמת!! ואני רואה אותה ואומרת לה מצטערת, אולי אני אשפוך עליך מים בשבוע הבא בשעה... עד אז תלמדי לווסת רגשות!
זה בריא!
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 26 ספטמבר 2016, 22:28

תודה הללי (מי את? ספרי על עצמך...) ומישהי אחת על ההזדהות אני בכל זאת מרגישה קצת יותר מנוחמת.
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי תמר ל » 27 ספטמבר 2016, 21:11

משתתפת בצער.
זה צער שלא יכול להיות מוכל. גם לא מוכל, וגם לא מובן על ידי אנשים שלא היו שם. שלא חוו.
שמכירים צער של 'באסה', של 'היה לי יום מעצבן' 'מישהו העליב אותי'...
ואין להם טיפת מושג מה זה כשהלב נשרף וכשאין כמעט אפשרות להמשיך לחיות...
מכירה את התחושות האלה היטב מבפנים.
כיום אני כבר אחרי, כמעט אחרי.
אבל כשאני קוראת אתכן כותבות- אני נזכרת בעצמי וכל כך רוצה להושיט יד ולב וחיבוק.

כי זה גם לשאת את הכובד הנורא הזה, וגם לשאת אותו לבד. לא יודעת מה יותר קשה.

ומאוכזבת, נשמע שאת גם מאוכזבת וגם במצוקה מאוד חריפה, כמה דברים (זאת רק דעתי, מה שעולה לי, מקוה שיתאים לאיפה שאת נמצאת):
א. לא מתאבדים. לא להגיע למקום הזה בכלל. קו אדום. גם אם נורא רוצים. רק אם מחליטים שזאת לא אופציה יש אפשרות לרכז את כל המאמצים ליציאה מהחושך, כי פשוט אין ברירה.
ב. את מאוכזבת מהטיפול- אולי כדאי להחליף פסיכולוגית? מישהי שלא מבקשת-דורשת לווסת רגשות, אלא מישהי שיכולה להכיל את שלך. הפסיכולוגית שלי הצילה לי את החיים, בעיקר בזכות ההכלה והחוזק שלה.
ג. תרופות- ניסית? את לוקחת? זה יכול להקל מאוד
ד. לנסות להחזיק כמה שיותר בחיים, להתפעל מעצמך מכל משימה קטנה שאת מצליחה לבצע, לייצר כמה שיותר פינות קטנות של דברים טובים או קרובים להיות טובים, לחזק קשרים עם אנשים (מעט אנשים יכולים להכיל את הקושי כמו שהוא, אבל חשוב לתחזק קשרים גם אם זה נשאר ברמת ללכת לראות סרט ביחד), ליצור..

אני יודעת שהסוף לא נראה. זה קשה מאוד. האם את יכולה להחזיק במחשבה שיש סוף, שאת תצליחי, שאת תצאי? גם אם עכשיו זה נראה בלתי נגמר- צריך כמה שיותר להחזיק באמונה הזאת. זה יקרה.

מקוה שעזר קצת.
תכתבי עוד אם זה עוזר לך ומקל על ההרגשה. קצת לפרוק ממה שמרגישים בפנים...
תמר ל
 
הודעות: 1002
הצטרף: 23 ספטמבר 2016, 13:58

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 27 ספטמבר 2016, 23:26

תודה על ההזדהות!
מי אמר שיש לזה סוף ? ? בהתחלה חשבתי שזה לא הגיוני לסבול ככה והייתי בטוחה שזה נגמר כל רגע,
עברו שנתיים וזה לא מ- ת- ח-י- ל להגמר!! זה רק נהיה גרוע יותר.
ואני לוקחת 3 סוגי תרופות לדיכאון, לאיזון, ולשינה וזה אחרי התרופות.
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי תמר ל » 28 ספטמבר 2016, 00:31

זה לא מתחיל להגמר? אין אפילו שעות יותר קלות מבעבר? זמנים של תחושות קצת פחות קשות?
את הולכת עכשיו לטיפול? מרגישה שזה עוזר לך? מחזיק אותך?

אני הייתי שנה ורבע בתוך סיוט, וכשמצאתי את הפסיכולוגית שלי- סוף סוף הרגשתי שיש קצת קרקע בתוך השחור.
לקח עוד שנתיים להיות במקום יותר נורמלי (לא שמח ומאושר, אבל עם שליטה על רגשות, ימים ארוכים בלי שחור, חזרה ליכולת תפקודית סבירה), זאת היתה עבודה מטורפת וסוחטת כוחות בטיפול, אבל הטיפול החזיק אותי, ובסופו של דבר גם הוציא אותי (יחד עם תרופות).

תרופות זה חשוב, לדעתי טיפול נכון עוד יותר.
את בטיפול אצל מישהו? איך זה מרגיש לך?
תמר ל
 
הודעות: 1002
הצטרף: 23 ספטמבר 2016, 13:58

Re: אני בכף הקלע.

הודעהעל ידי מאוכזבת » 28 ספטמבר 2016, 00:54

יש שעות קלות יותר מפעם ויש גרועות יותר, זה משתנה כל רגע, אבל ממש כל רגע.
אני לא בטיפול ואני לא יכולה ללכת לטיפול אחר אין לי כח להסביר וגם א"א להבין את זה.
בקיצור, אני בן אדם ממש דפוק והאופי שלי לא מתאים לעולם הזה (אני יודעת שא"א להבין אותי, אני רגילה...)
לא רואה שום מוצא, כמובן חוץ מלנסות למשוך ת'זמן עד לפעם הבאה...
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

הבא

חזור אל ער"ן - פורום פתוח

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Bing [Bot], Google [Bot], ערן תמיכה 205 ו 19 אורחים