אין מה לעשות

פורום תמיכה נפשית, בו אתם יכולים לקרוא, לשתף, ולשוחח עם מתנדבי ער"ן

המנהלים: ערן תמיכה 1, רינה מנהלת פורום, ערן תמיכה 3

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי מישהי אחת » 20 פברואר 2018, 00:26

למה מכריחים אותי להיות בסל שיקום??? למה אומרים לי שאם אני 'אעשה בעיות' אז אני רק אסתבך??? נמאס לי.
מישהי אחת
 
הודעות: 1322
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי מישהי אחת » 20 פברואר 2018, 00:31

למה אומרים לי 'את רוצה שלא יהיה לנו יותר כוחות אלייך?' לא, לא צריך אף אחד. לא צריכה תנאים. באמת, הבנתי שאני לבד עם כל זה ובחיים לא יהיה מישהו שיהיה איתי באמת מכל הלב. כל אחד עסוק בחיים שלו, כולם הלכו 'הביתה'. נשארתי לבד עם המצוקה והכאב שכולם התרגלו אליהם אבל אני לא. לא יכולה להתרגל לכזה דבר. רוצה שיגמר.
מישהי אחת
 
הודעות: 1322
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי תמר ל » 20 פברואר 2018, 00:40

שלום אהובה,

הקריאות והצעקות שלך מאוד חדות וכואבות.
אני מרגישה שאת רוצה לסחוב, את רוצה לחיות, את רוצה להיות בטוב- את רוצה להיות מהאנשים האלה ש'נורא רוצים לחיות', וזה אפילו פשוט להם, הם לא מבינים איך בכלל אפשר לרצות למות... אבל את לא שם, ואפילו יותר מזה- את אומרת שמגיל קטן יש סבל. זה אומר שמגיל קטן יש פחות חיים אצלך בפנים, כי סבל וכאב יכולים 'להמית' או לפחות לפגוע בחלקים חיים שרוצים לחיות ויש בהם חיוניות ושמחה.
אבל אני חושבת שיש בך תעוזה ועמידה- את קמה עכשיו, ולא ממשיכה לחיות כי ככה, ולא מוכנה לשאת את הסבל הזה כמו שהוא, בלי לשאול עליו או לפקפק בו. את קמה ואומרת- זה לא צריך להיות ככה.
זה לא מגיעה לילדה קטנה וחמודה כמו שהייתי לסבול בצורה כזאת, זה לא מגיע לשום ילד בעולם. וזה לא מגיע גם לי כיום.
את אומרת- אני לא רוצה להיות כאן, ואני שומעת ממך- אני לא רוצה להיות בסבל הזה.
אישית, אני מאמינה שאת רוצה להיות כאן, פשוט בכאן שהוא טוב, ולא בכאן שהוא רע וקשה ומכאיב כל כך.
כרגע ה'כאן' הוא סבל, אבל כמו שתיארת את האנשים שלא רוצים למות אלא רוצים לחיות- זה מראה שיש אפשרות גם ל'כאן' שהוא של טוב, של משמעות, של רצון, של תקווה, של רוך ואהבה ומרפא וחום.

אני קוראת עכשיו את מה שהוספת. אלו משפטים מאוד כואבים לשמוע אותם מאנשים שקרובים אליך. אמירה כזאת כמו שאת מתארת- את רוצה שלא יהיה לנו כח יותר אליך היא מאוד כואבת, וגם לא מוצדקת. את עושה המוןןןןן. את צריכה לקבל חיזוקים ותמיכה, ולא משפטי התניה ומשפטים שמחלישים וגורמים לתחושת בדידות.
האם את מרגישה ש'כולם' הלכו הביתה, או שכן יש מישהו פה ושם שנשאר איתך לאורך הדרך ותומך בך ומאמין בך?
תמר ל
 
הודעות: 1002
הצטרף: 23 ספטמבר 2016, 13:58

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי תמר ל » 20 פברואר 2018, 00:52

ואני אכתוב משהו נוסף-
זה מאוד מאוד קשה להרגיש שנשארת לבד. שאתה נלחם לבד, שאין תמיכה, שכולם נטשו, שכולם התרגלו לזה שכואב לך- ובסוף את נשארת עם הכאב הזה, שבתכלס- אין שום אפשרות להתרגל אליו, כי הוא מדי מדי קשה ושורף וחונק.
אבל אני רוצה להגיד לך, שבסוף- יש לך אותך.
שהעצמי שלך הוא מאוד חזק ומאוד איתן ומאוד יודע מה הוא רוצה, גם אם לפעמים קצת קשה לו לבטא את זה.
את מצליחה להתמודד במשך כל כך הרבה זמן!!!! ממש המון זמן!!! וזה רק מראה כמה עוצמה וכוחות נפש בלתי רגילים יש לך.
אני יודעת שזה מעייף מאוד, אני יודעת שזה מתיש, אני יודעת שזה מרגיש בלתי נסבל.
אבל את צריכה לחבק את העצמי הפנימי שלך, ולהתפעל מהכוחות הפנימיים שלו, מזה שהוא ככה לצידך, מזה שהוא נאמן אליך, מזה שהוא לא מתייאש. שלמרות הכל- את נאבקת ונלחמת, ואני חושבת- שיש גם הצלחות. הצלחות שלפעמים מרגישות אולי קטנות בתוך כל הסבל, אבל הן צעדים משמעותיים ומרשימים מאוד. אני מאוד מתפעלת מהדרך שאת עושה.

אני חושבת שמעבר לזה- להתמודדות האישית שלך, שהיא מאוד מרשימה, כן חשוב לקבל תמיכה חיצונית, כי באמת קשה לסחוב כל כך לבד. אבל התמיכה הזאת נועדה לתת לך כח ולא להחליש, והיא מחזקת את הכוחות הפנימיים שלך שקיימים ונוכחים.
יש את האשנים מסביבך, שמצד אחד נשמע שיש קשר, ויש גם תמיכה- אבל יש גם חוסר הבנה, ונאמרים משפטים מחלישים כמו מה שכתבת.
אני זוכרת שאת בטיפול- האם את מרגישה שהטיפול נותן לך משען, מקום יציב שמאמין בך תמיד?
יכול להיות שאם את מרגישה שלא, שווה לנסות ללכת למטפל נוסף/אחר- או במקום או בנוסף, אולי תמיכה נוספת בכיוון הזה תיתן לך עוד מעטפת שיכולה להקל. זה יכול להיות אפילו טיפול באומנות, ריפוי בתנועה/מוזיקה.... משהו שנועד להיות מקום שנותן כוחות, שמאמין בך, שעוזר לך לבטא את עצמך ולהרגיש שיש לך מקום- אולי זה יכול לסייע מעבר לטיפול הרגיל- שהרבה פעמים מתמקד בעבודה שדורשת כוחות ולא תמיד נותנת כוחות- כי מתמודדים עם דברים קשים...
תמר ל
 
הודעות: 1002
הצטרף: 23 ספטמבר 2016, 13:58

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי מאוכזבת » 21 פברואר 2018, 01:42

זה כל כך מקומם ועצוב שככה אומרים לך.
אלוקים עדנו שזה סבל כזה מטורף שגם אם הסביבה הייתה מושלמת אז הוא היה בלתי נסבל וככה עוד מוסיפים לך קשיים ופגיעה!!
לא מבינה למה. זה פשוט חבל נוראאאא.
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי מישהי אחת » 21 פברואר 2018, 21:59

ממש תודה תמר על התגובה המושקעת והמבינה.
וממש תודה מאוכזבת על ההבנה והאמפתיה.

בכלליות כולם 'הלכו הביתה', ברור שהם עדיין פה אבל לא כמו פעם. אני כבר לא משתפת יותר אף אחד מהמשפחה. אני משתפת בטיפול וזה מה שמחזיק אותי כל פעם לא להתייאש עדיין. אני לא רוצה ללכת לעוד טיפול, שונאת טיפולים, מה שיש זה כבר טוב.

אני מרגישה עכשיו כאילו יש לי אבנים בלב. מרגישה גרוע. כאילו מישהו בא ומחק את כל הרגשות החיוביים. לא נשאר כלום. נשאר אני מפוררת, מפורקת, עצובה. אני כל כך רוצה למות. אין לי כוחות להתמודד. אני צריכה שמישהו יהרוג אותי, אני לא יכולה יותר. היה היום יום קשה ממש, הייתי רוב הזמן במיטה בחושך, חושבת רק כמה שאני רוצה למות. קשה לי נורא לסחוב ככה. לא יודעת מה לעשות. הלוואי וארדם לנצח.
מישהי אחת
 
הודעות: 1322
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי מישהי אחת » 21 פברואר 2018, 22:11

אין לי כוח. אין לי כוח. אין לי כוח. הצילו עד מתי אני אמשיך ככה?
מישהי אחת
 
הודעות: 1322
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי תמר ל » 21 פברואר 2018, 22:59

אוי יקרה, כמה כאב!
מצטערת ממש לשמוע שהיה יום כל כך קשה. להיות רוב הזמן במיטה, בחושך, לבד, עם כאלה מחשבות וכאלה תחושות...: (

את חושבת שיש משהו ספציפי שגרם לך להרגיש היום גרוע במיוחד? התחושה של המחיקה של כל הרגשות החיוביים- זאת תחושה חדשה, או משהו שכבר קיים הרבה זמן?
את מצליחה לחשוב על משהו שבעבר עשה לך טוב וגם עכשיו את יכולה להשתמש בו כדי להרגיש קצת יותר קל?

אני אנסה לעזור מכאן, את מוכנה להרגיש את החיבוק שלי? אני מחבקת אותך, באהבה גדולה, עם הרבה מחשבות טובות עליך, עם מבט שמתפעל ומעריך מאוד את הדרך הארוכה שאת עושה, מעריך את ההתמודדות הזאת, את הגבורה שלך, את הכנות, את הרצון להגיע למקום שהוא טוב לך, את החלק הפנימי שבך שלא מוותר,
אני רוצה גם לחבק את החלקים שקשה להם. גם להם מגיע חיבוק וחום ואהבה. הם מכווצים, מפרקים ומכאיבים, אבל הם לא קיימים סתם, הם קיימים כי קרו דברים קשים שגרמו להם לבא. ומגיע להם שמישהו יראה אותם ויעניק להם חום, שיראה את הצער שבהם, את הכאב.
את יודעת שאת בחורה מיוחדת? שאת חווה דברים שאנשים לרוב לא חווים, ואת מנסה בעדינות ובעקשנות גדולה להתמודד ולהתחזק, למרות שמגיע כל פעם גל גדול שמטביע ומחליש.
אני מאמינה בך. מאמינה שהגלים המטביעים ילכו ויפחתו, והתחושות הטובות יהיו נוכחות זמן רב יותר.
יש לך אפשרות להרגיש לפעמים תחושות טובות?
כשאת קוראת מילים שאכפתיות כלפיך - זה מקל? זה מיטיב?
את יכולה להחזיק בתחושה המקלה והמיטיבה הזאת?

מקוה שהגל המטביע והקשה ירגע בקרוב. אנחהו איתך פה, מחזיקים לך את היד-אמנם מרחוק, אבל עם כל הלב והרצון שלנו.
תמר ל
 
הודעות: 1002
הצטרף: 23 ספטמבר 2016, 13:58

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי מאוכזבת » 22 פברואר 2018, 02:43

אוי מתוקה שלי, זה שורט לי את הלב שאת ככה מרגישה! וואווווווווווווווווווווווו מה עושים???
איזה יאוש וכאב!! זה נוראאאאא
את ערה עדין? יש משהו שאני יכולה לעזור לך? אני ממש רוצה.
אני שולחת לך חיבוק הכי חם ואוהב שאת יכולה לספוג, ואז עוד אחד :)
אם את יכולה לעדכן כמה שיותר, אשמח.
מאוכזבת
 
הודעות: 2653
הצטרף: 01 ספטמבר 2016, 20:14

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי מישהי אחת » 22 פברואר 2018, 18:19

ממש תודה תמר ומאוכזבת יקרות, מרגישה את החיבוק וזה מקל בלב.

אני לא יודעת למה אני ככה, המחיקה של הרגשות החיוביים זה כבר מזמן. אין לי רגש של שמחה או של צחוק למשל, כמעט אף פעם. וגם כשמבחוץ אני מחייכת זה כל כך חלול בפנים ועושה לי רע כי אני מרגישה כמה אני לא שמחה. אבל הבעיה שכל הזמן צריך לחייך לאנשים, שיחשבו שהכל מושלם...
כשאני קוראת מילים אכפתיות זה מקל ועוזר לי. זה נותן לי כוח.
אבל אין לי כוח לסחוב כל כך הרבה כל היום לבד. אני לא עושה כלום כמעט ביומיום וגם אין לי כוח לעשות. אני פשוט מחכה שהזמן יעבור אבל אז אני מבינה שאין בשביל מה כי גם ככה ריק כל כך ועצוב וזה ממשיך ככה כל הזמן. פשוט מרגישה שהזמן לא זז אבל אין בשביל מה שיזוז.
מישהי אחת
 
הודעות: 1322
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

הקודםהבא

חזור אל ער"ן - פורום פתוח

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Bing [Bot] ו 25 אורחים

cron