על ידי תמר ל » 11 ינואר 2018, 19:25
אני מצדיעה לך על המשפט הזה: "אני אומרת לעצמי שאני לא יכולה לשפוט דברים שעשיתי כי הייתי במצוקה".
זאת הבנה כל כך חשובה, להבין שהמצוקה שלנו היא לא אנחנו. היא גורמת לנו לעשות מעשים או לחשוב מחשבות שהם לא אנחנו, אלא משהו שמגיע רק מתוך המצוקה.
יש אותך ויש את המצוקה. אלו שני דברים שונים. המצוקה גורמת לך למעשים מסויימים, שהמטרה היא אכן להתגבר עליהם ולעמוד מולם, אבל גם אם אין הצלחה-עצם ההפרדה בינך לבין המצוקה זה כבר דבר חשוב מאוד.
אני מאוד גאה בך שאת לא יורדת על עצמך ושופטת את עצמך בחומרה.
אפשר היה להרגיש מההתכתבות פה כמה היה לך קשה, וכמה ניסית לעמוד מול הקושי. כנראה שבפעם הזאת זה היה גדול ממך על אף המאמץ והרצון. אני חושבת שככל שמגבירים את הכוחות הפנימיים והרצון הפנימי יהיה לך יותר כח ויותר יכולת פעם הבאה לעמוד מול המצוקה ולהצליח שהיא לא תציף בצורה קשה כל כך. גם אם זה יקח זמן עד שזה יקרה.
מאוד שמחה שאת איתנו.