אין מה לעשות

פורום תמיכה נפשית, בו אתם יכולים לקרוא, לשתף, ולשוחח עם מתנדבי ער"ן

המנהלים: ערן תמיכה 1, רינה מנהלת פורום, ערן תמיכה 3

אין מה לעשות

הודעהעל ידי מישהי אחת » 09 אוגוסט 2016, 09:30

אין לי מושג איך להסביר את מה שקורה לי,
אני בת 22 ועומדת להתאבד. אין לי יותר כוחות להחזיק את עצמי. הכל מזמן כבר לגמרי מתוכנן לי בראש ובשנייה אני יכולה כבר לא להיות כאן, ובקלות. לא משנה איך. וזה ממש ממש לא מפחיד אותי זאת המשאלה היחידה שלי. כל יום אני מנסה לסחוב ולעבור ולהחזיק את עצמי כי הבטחתי לעצמי שאני אנסה, שאדע שעשיתי הכל לפני שאני עושה את זה בטוח וגומרת עם הסבל הזה. אבל נגמרים לי הכוחות ואתמול התכוונתי להתאבד בבית אבל חשבתי שלפני שאני עומדת לעשות את זה אני אכתוב לכם וזהו. כבר ניסיתי כמה פעמים להתאבד אבל זה לא ממש הלך כי זה לא היה ממש רציני וגם לא היה לי כח. ואני לוקחת תרופות. גם איך שקוראים להן אנטי פסיכוטיות, אבל יודעת וגם אומרים לי שיש לי לפחות עדיין קצת שליטה על מה שאני שומעת ורואה, ואם להתאבד או לא. אם זה מובן בכלל מה שאני כותבת. זה כבר לא אכפת לי איפה אני נמצאת, אם מבינים, ואם אני בכלל נורמלית. אני הולכת גם לטיפול פסיכולוגי, וזה בערך מה שמחזיק אותי בינתיים לא להתאבד. אבל אני כבר לא יכולה, אין לי כבר כוחות להחזיק את עצמי. למי יש כוחות כבר להרגיש. חשבתי לקחת סמים ואלכוהול ולשכוח קצת מהעולם עד שאני אתאבד, אבל בינתיים אין לי בכלל כוחות בכלל לקום ולעשות את זה, אז נשאר לי רק להעלם. ואני כבר מזמן לא משתפת אף אחד כשאני כמעט מתאבדת כי רק אומרים לי הרצאות על החיים וזה ממש לא משנה לי. כולם כאילו בעולם אחר ואני ממש ממש לא מבינה מה אני עושה פה בעולם, אם הגעתי רק בשביל לסבול בלי שאף אחד יבין אז עדיף להעלם כבר מהר. כבר כמה שנים שאני מנסה להחזיק את עצמי חזק, אף אחד לא יודע כמה חזק. אבל המצב רק נהיה גרוע והדיכאון הזה כבר כמה שנים וניסיתי להסתיר ולהחזיק עד שכבר לא יכולתי להראות חזקה וכבר יותר משנה וחצי שאני כל היום והלילה רק שוכבת במיטה בחושך מחכה למוות שלי שלא מגיע. לפעמים אני צורחת בשקט ובוכה מלא. אבל אין לי כבר כוחות לבכות או לצרוח, הבכי הזה רק מעצבן וסוחט את כל הכוחות ואני רק מנסה לעצור אותו. ורק חייבת כבר להתאבד ולגמור עם הכל ועם הסבל שלא נגמר.
אני שונאת את עצמי שנאה עמוקה ורק מרגישה אשמה בכל המצב שלי. רק מרגישה חייבת לבקש סליחה מכולם שנולדתי ולא אכפת לי מה יקרה איתי אחר כך, העיקר לא להיות כאן יותר. יש כאן רק סבל. וכל הסביבה כמעט תמיד רק מאשימים שאני במצב הזה, או מרחמים או מסתכלים עליי מוזר, מנסים להוציא אותי מיזה, לפעמים בצרחות וצעקות מפחידות ובכוח. כאילו שזה יעזור. זה רק מזרז אותי להתאבד כבר מהר שלא יסבלו ממני יותר. גם ככה לשכב כל היום בחושך מתחת לשמיכה מעל הראש זה כמו להיות בקבר, רק עם להרגיש. אז בשביל מה???????
ואני חותכת את עצמי מלא אבל זה כבר לא ממש עוזר. אז מה שנשאר זה להתאבד ולעוף מפה מהר.
לא יודעת, אני כותבת לכם, לפני שאני מתאבדת, שאדע שעשיתי כל מה שאני יכולה לפני שהתאבדתי.
מישהי אחת
 
הודעות: 1318
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי אנונימית30 » 09 אוגוסט 2016, 17:27

מתוקה, תזכרי שהסביבה צועקת כי הם כבר אובדי עצות... הם מאוד רוצים לעזור לך אך לא יודעים איך... רוצים שיהיה לך טוב ושתצאי מהמצב הנורא הזה אך אין להם את הכלים לעשות זאת אז הולכים לאיבוד ופונים למקומות שבהחלט לא מסייעים ולא עוזרים...
מבינה את המקום הזה של הצורך והרצון למות - אני הייתי שם.
תנסי לחשוב על כך שאוהבים אותך ולכן מתחילים לצעוק ולתת הרצאות על כמה חשובים החיים. אני מבינה שזה בכלל לא מדבר אליך כי את כבר במקום אחר - המילים והצעקות שלהם לא פוגשים אותך איפה שאת נמצאת. אני מבינה שהכאב הוא גדול - תנסי לחשוב כמה גדול הכאב יהיה לאלו שאוהבים אותך ורוצים בטובתך - הם לעולם לא יתגברו על הכאב הזה.
אני מבינה שאת מקבלת תרופות - אני לא רופאה, ולא פסיכיאטרית אבל אולי התרופות שאת מקבלת לא מתאימות לך...? אולי את זקוקה לסיוע אחר או נוסף...?
טוב עשית שכתבת לפה אך תזכרי שהמתנדבים לא נכנסים לפה כל יום ונשמע שאת זקוקה לעזרה מיידית... אולי כדי שתדברי עם הפסיכולוג שלך בכנות על מה שאת מרגישה? או לפנות לחדר מיון?
אני מאוד רוצה לעזור לך אבל לי אין את הכלים לסייע מעבר ללהקשיב...
אנונימית30
 
הודעות: 4402
הצטרף: 14 מאי 2016, 01:01

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי ערן תמיכה 139 » 09 אוגוסט 2016, 20:36

מישהי יקרה,
אני מעריכה מאוד את השיתוף שלך, ושומעת במילותיך את הזעקה שלך לעזרה. נראה שאת חווה חוסר אונים עצום, מצב מתמשך של דיכאון, של פגיעה עצמית, רצון להעלם.
נראה שניסית לטפל בעצמך, לקבל עזרה. אני מעודדת אותך להמשיך לקבל עזרה, לא להתייאש למרות שלפעמים זה מרגיש שאין כוחות כבר ושכלום לא יעזור. עם כמה שזה מרגיש עכשיו בלתי אפשרי, אנשים רבים הצליחו, עם כל הקושי, לצאת מתהומות.
לפעמים זה לוקח הרבה זמן והרבה טלטלות. קשה מאוד לעשות זאת לבד וכדאי לגייס את כל מי שיכול להיות שם עבורך ולתמוך, בין אם מקצועית או חברית.
את מתארת האשמה עצמית חזקה, זה בטח מרגיש בלתי נסבל להרגיש את האשמה הזאת, והרצון להעלם רק מתחזק. טבעי שרגשות מציפים כל כך יעוררו בנו דחף לברוח.
עם כמה שהרגשות מרגישים עוצמתיים, הם רק רגשות. הם יופעו, לעיתים יכאיבו וייסרו נורא, אבל הם נחלשים ומופיעים רגשות אחרים. כדאי לזכור זאת כשמתעורר דחף עז נוכח הצפה רגשית לפגוע בעצמך - לנסות בינתיים לעשות דברים אחרים, הסחת דעת, פעילות מרגיעה או פעילות מעוררת שאינה מזיקה. לשוחח עם חברה טובה, לצאת להליכה. כל מה שירגיש לך שיכול לעזור במקצת.
אני יודעת שקשה לך להאמין - אך אינך אשמה כלל במצבך. אינך אשמה כלל. דיכאון יכול להחוות עוצמתי מאוד ולהשפיע על הכוחות שלנו והמוטיבציה לפעול לשנות. את עושה את הכי טוב שאת יכולה, וזה שאת פונה אלינו זה מוערך מאוד ולא מובן מאליו.
עם כמה שזה מרגיש בודד לחוות את מה שאת חווה, לא מעט אנשים יזדהו עם מה שכתבת. קראי את דבריה של אנונימית, שנראה שמבינה אותך מאוד - היא היתה שם. עם כמה שזה מרגיש בלתי אפשרי - אפשר לצאת מזה, ובהחלט להגיע למצב של חיים נעימים ומספקים יותר. מגיע לך שיהיה לך טוב. המוות מפתה מאוד כרגע - זה מובן נוכח ההצפה הרגשית החזקה. אבל אנחנו רוצים אותך בחיים - מגיע לך חיים טובים יותר, מגיע לך לאהוב את עצמך, להיות טובה וחומלת כלפי עצמך.
חשוב מאוד לראות בהקדם איש מקצוע - לא להשאר לבד בהרגשה הקשה. חשוב לשתף את סביבתך הקרובה במה שעובר עליך, כדי שיוכלו לתת כתף ולעזור.
אם ישנה הרגשה שאת עומדת לממש אובדנות ויש לך תוכנית קונקרטית - חשוב מאוד להגיע למיון ולרפאות רופא. לא להשאר לבד בקושי - חייך חשובים יותר מכל דבר, ומצבך בהחלט יכול להשתפר.
המשיכי ללכת לטיפול הפסיכולוגי, לשתף ולהעזר.
את נפלאה ואני יודעת שכרגע את לא מרגישה כך אבל באמת באמת באמת מגיע לך חמלה הבנה ותמיכה! את לא בחרת לסבול. את אדם רגיש ומיוחד ויש תקווה למצבך, אני מאמינה בכך בכל ליבי!
אנחנו כאן גם בטלפון 1201 בכל שעות היממה, וניתן לשוחח בצ'אט לשיחה מעמיקה יותר.
בהערכה רבה וחיבוק!
מיכל
ערן תמיכה 139
מתנדב ער"ן
 
הודעות: 201
הצטרף: 08 מאי 2013, 00:03

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי מישהי אחת » 11 אוגוסט 2016, 15:46

תודה רבה ממש על התגובות. ההבנה והאמפתיה. זה נותן לי עוד קצת כח להחזיק את עצמי.
אבל אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כי אני נקרעת בין התקווה הקטנה שעוד נותרה בי להמשיך לנסות מה שאפשר, ולהישאר. לבין ההרגשה הזאת כל כל הזמן שאני חייבת חייבת כבר להתאבד וכמה שיותר מהר לגמור עם הסיפור הזה שקוראים לו לחיות.
לא יודעת כבר מה לחשוב.
אני מתכננת לברוח מהבית ולהתאבד בלי שימצאו אותי. אבל לא יודעת אם יהיה לי כח לקום וללכת אז חושבת להתאבד בבית ויחשבו שאני ישנה ועד שיגלו את זה, אני כבר לא אהיה כאן.
או בכלל איכשהו להמשיך לנסות, ולסחוב, ולקוות,
ולעבור עוד יום ועוד יום בלי שהזמן יזוז ואין גם בשביל מה שיזוז. ולהיות עדיין בחושך הזה שלא נגמר ולהמשיך לסבול ולסבול בשקט. ולהרגיש לבד.
ואשמה ענקית בכלל שאני מרגישה לבד לבד כשזה במציאות ממש לא נכון...
זה פשוט בגלל ההרגשה שבכלל לא מבינים אותך...
ואז עד שאולי איזה משהו יתחיל לזוז. אם בכלל.
והאמת שאני גם לא מבינה בשביל מה...

רק לחפש איזו סיבה להישאר ולהיתקע פה בעולם. לא יודעת כבר.....
איבדתי כבר את הרצון והאמון שמשהו בכלל יכול להיות אחרת...
ונהייתי גם אפאתית לכולם.
לא אכפת לי שאומרים לי לחשוב על הכאב שיהיה להם אחר כך.
כי בעצם אני חושבת שגם לא יהיה להם מה לכאוב, רק להפך.
סופסוף יהיה להם שקט ממני ולא יצטרכו לסבול אותי יותר.
כל פעם שאני מרגישה שמשהו טיפה זז, הכל פתאום שוב חוזר עשרים צעדים אחורה ואני נשארת פה בעולם בלי להבין למה.
אז באמת מתי אני אמות מתי זה יגמר???
מישהי אחת
 
הודעות: 1318
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי ליאורה ב » 11 אוגוסט 2016, 21:06

שלום לך מישהי מתוקה,
ראשית, את לא סתם מישהי אחת - את יקרה! את בחורה בת 22 כל כך טובה שאת לא רואה שום דבר רע אצל השני וכל דבר תולה בעצמך. את כותבת כל כך יפה ומהלב, יש בך משהו טהור ואמיתי. יש לך המון מה לעשות בעולם, את יודעת שיש ילדים שאמורים לייוולד ממך בעולם הזה. ואם תעשי את זה איך הם יבואו לעולם? את האמא הכי יקרה שלהם-אין אמא יותר טובה ממך לילדים שלך. הם צועקים לך מלמעלה "אמא אל תעשי את זה! אנחנו רואים שקשה לך מאוד מאוד מאוד, אך את מסוגלת לנצח את החושך, לנצח את האפילה, לנצח את האשמה הענקית שבך. עשי זאת למענך ולמעננו".
את חושבת שאם תעשי את הצעד הזה הכל ייפתר? הכל רק יתחיל... שם למעלה את תראי את הכל ולא תוכלי לסבול את זה שם הרבה יותר מכאן. אחרי הצעד הזה אין דרך חזרה...
את במצב שהכל יכול להפוך לאור אחד גדול-מבטיחה לך, זה קשה מאוד מאוד-אני יודעת , הכל תלוי בך, תני לאנשים לעזור לך! את חושבת אולי שכלום לא יעזור אבל תדעי שכן!! יש תקווה ענקית! מצבך יכול להשתפר. עוד יבואו עלייך ימים יפים ושמחים עם בעל וילדים מקסימים. כל החיים עוד לפנייך. את תחזרי להיות שמחה ומחייכת בדיוק כמו האנשים שמסביבך. תהיי חזקה חזקה חזקה, תעזרי לעצמך בכך שתתני לאחרים לעזור לך! הם באמת רוצים לעזור לך-כמו שכתבת כל כך אמיתי- הם באמת לא מבינים אותך - הם לא היו במצבך - אך הם יכולים באמת לעזור לך, להם יש את הכלים והכוח שאין לך. את נמצאת עמוק עמוק בחושך, בסבל הנוראי, אך תזכרי שאם תחזיקי את היד המושטת אלייך , היא תשלוף אותך מהמערה ומהקבר החשוך שאת נמצאת בו היום.
תקראי עוד בפורום (גם את הכתבה של ערן בשם: "את אתם חושבים על התאבדות, אנא קראו את הדברים הבאים...") ותראי שאנשים במצבך יצאו מהמקום שבו את נמצאת. הכל בידייך. תחליטי ותתגברי.
אני מחבקת אותך חזק חזק מכאן, תחליטי שאת מבצעת את מה שהפסיכולוג או הקרובים אלייך אומרים לך ועם המון המון המון רצון ותקווה ומחשבה על העתיד, ולא לחשוב כלל על ההווה העכשווי השחור הקבור, את תחיי, תחיי, תחיי. מגיע לך את כל הטוב בעולם, דווקא בגלל שהגעת למצב כזה! זה לא באשמתך!! את בחורה טובה ונפלאה.
נקשרתי מאוד לכל מה שכתבת, ונגעת לי מאוד מאוד ללב, אני רוצה שתחזיקי מעמד את חשובה.
מעריכה אותך מאוד מאוד מאוד!
ליאורה
ליאורה ב
 
הודעות: 7
הצטרף: 10 אוגוסט 2016, 23:53

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי מישהי אחת » 15 אוגוסט 2016, 13:51

תודה!!
ממש תודה על המילים המבינות כל כך! והחמות!
זה נתן לי עוד כוח... ומחשבה...

אני עדיין שם, בחושך הזה...
אבל גם עדיין בינתיים,
מנסה להחזיק את עצמי פה בעולם...
מישהי אחת
 
הודעות: 1318
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי ליאורה ב » 17 אוגוסט 2016, 03:48

יקרה,
אני כל כך שמחה שנתתי לך מעט כוח, כתבתי לך מעמקי לבי, אני חושבת שבחורה כמוך חייבת להתנער מהמצב בו את נמצאת. לא מגיע לך להישאר במצב זה. את בחורה מדהימה באמת, ניתן לראות זאת במילותייך הנוגעות ללב - את מעריכה, מוקירה ומודה על כמה מילים בודדות שכתבתי לך. את מהממת!! אין בחורות כמוך היום, את מיוחדת.
את חייבת לחשוב על הטוב, ורק על הטוב שבך. יש בך המון המון המון טוב. תחשבי על מעשים טובים שעשית ובהם שימחת אחרים-כמה הם מעריכים אותך? אני מאמינה שהמון, לא תמיד החברה מעריכה בגלוי את מעשינו. אך דעי לך, כי בתוך לבם הם מוקירים ויש בהם ידיעה כי את עשית למענם המון! תחזיקי מעצמך!! יש לך על מה!
תנסי לחשוב בכל רגע על רגעים שמחים שהיו לך בחיים, רגעים בהם הרגשת טוב עם עצמך ועם סביבתך, למה שלא יקרו לך רגעים כאלה כעת? מה שונה העבר מההווה? את בחורה מוצלחת בהווה בדיוק כמו בעבר, ההווה שלך יכול להשתנות!! ובגדול! ההווה שלך יכול להיות אור אחד גדול. הכל תלוי במחשבתך - תחשבי טוב יהיה טוב. תעשי דברים שייקלו על הרגשתך ומחשבתך, אפילו במעט, מעשים שיכולים לשמח אותך. מגיע לך להיות הכי שמחה בעולם. אם טוב לך לדבר עם מישהו שקרוב אלייך, מקשיב לך, מבין אותך באמת, לא שופט אותך במצבך (את לא חייבת לדבר על המצב בו את נמצאת כרגע-את יכולה לדבר על כל דבר שעושה לך טוב), את לא צריכה להתמודד לבדך עם הקושי הנוראי שלך-השיחה תוציא ממך המון לחץ וכאב. יציאה להליכה בכל ערב - מאוד חשוב להתאוורר ולהוציא מחשבות טורדניות. את יכולה גם לראות סרט שעושה לך טוב ושמח, להתלבש בבגדים שאת אוהבת ועושים לך טוב לראות את עצמך במראה. אני יודעת שמעשים אלו נראים כה פשוטים לכל אחד, אך לך, הם נדמים לטיפוס על הר גבוה מאוד. אך גם זה תלוי במחשבה שלך. בתוך תוכך, אני כמעט בטוחה, שאת רוצה לצאת מהחושך הזה, מהרע הזה, מהקושי ומהסבל הבלתי נסבלים, מהכאב הגדול שלא נותן לך מנוח, תנסי לחשוב על הטוב ורק עליו. במחשבה שלנו אנו מעמידים את עצמנו במצבנו. ועם מחשבה טובה והמון רצון טוב את מסוגלת לנצח את הרע ולפעול, מעשים קטנים שפועלים עלייך הרבה מאוד, אני מבטיחה.
אל תחשבי כלל על מה יגידו האחרים ומה יחשבו... מדובר בחיים שלך! והחיים שלך הכי יקרים בעולם!! יקרים לך, לבעלך , לילדייך, לסביבתך ולעולם כולו... כן, לעולם כולו, כיוון שאת בחורה מדהימה שתורמת המון המון המון לכולם. מעשה קטן שלך, יש לו השלכות שאת כלל וכלל לא מודעת אליהם. תחשבי על זה עמוק ותיווכחי לדעת שאני צודקת.
דעי כי ישנם אנשים, ואפילו בחורות בגילך, שגם היו בחושך הנוראי הזה והצליחו לצאת ממנו. אני כותבת לך בידיעה ברורה. יש תקווה!! אף פעם לא מאוחר. במצבך, יש דרך יציאה!
תהיי חזקה, חזקה, חזקה.. טמון בך הכוח האדיר הזה שנקרא לשנות! קשה לך, כואב לך, אין בך כוחות-תחשבי בדיוק ההפך-לא קשה לי, לא כואב לי, יש בי המון כוחות, יכול להיות לי רק טוב-מגיע לי! הכל תלוי בי-ותפעלי למען זה, את תראי שתצליחי, והפעולות ינסכו בך המון כוחות להמשיך עוד לפעול. אני בטוחה שאת תצאי משם ובקרוב ממש. את תצמחי ותשמחי ותגיעי למצב בו את מעודדת ופועלת למען אנשים הנמצאים במצב זה.
אני מאמינה בך! את חזקה ברוחך, את יכולה, את מסוגלת. את תשני את מצבך בקרוב ממש.
את מדהימה ומיוחדת. אין כמוך. הסבל שלך לא מגיע לך. נקודה.
מחבקת אותך חיבוק גדול, חיבוק של כוח ותקווה עוצמתיים.
מעריכה אותך המון ומוקירה לך על מילותייך הטובות, העדינות והאמתיות שכתבת לי.
ליאורה.
ליאורה ב
 
הודעות: 7
הצטרף: 10 אוגוסט 2016, 23:53

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי מישהי אחת » 25 אוגוסט 2016, 01:26

דווקא לא חשבתי בכלל על הכיוון הזה, שאולי התרופות מגבירות אצלי את האובדנות. רק שמעתי שיש תרופות פסיכיאטריות מסויימות שמעלות את הסיכון להתאבדות.

אבל גם ככה בכלל לא אוכל להפסיק איתן, כי ברגע שאפסיק ישלחו אותי בטוח ומייד לאישפוז.

ובכוונה לא כתבתי איך התכוונתי, ועדיין מתכוונת, לעשות את זה. אם מישהו במצב דומה יקרא את הדברים וזה יכניס לו עוד רעיונות לראש בגללי, זה מה שחסר לי עכשיו.
וגם לא אוכל לסחוב על עצמי את האשמה הזאת. שגם ככה היא כבר גדולה וכבדה.

אין לי מושג מה יקרה בסוף.
אם אתאבד או לא.
אם אחזיק את עצמי או שכבר לא אוכל להחזיק מעמד.
אני מחכה למוות שלי.
אבל עדיין עדיין טיפה נותנת צ'אנס גם לתקווה הקטנטנה.
ואני עדיין פה, כותבת.
למרות שגם לכתוב זה המון כוחות, אני כותבת, ומנסה קצת עדיין.
עם כל יום שעובר ואני עדיין פה, להחזיק את עצמי.

וזה ממש נכון שכשמתחילים לעשות פעולות, דברים מתחילים לזוז, כי אמרו לי את זה כבר המון פעמים.
אבל כמעט תמיד אין לי בכלל כוחות להתחיל לעשות איזה משהו ואני לא מבינה גם בשביל מה, כי הכל איבד את המשמעות.
אז זה נשאר כמו בלופ סגור כזה שלא נגמר.

ותודה על התגובה,
היא נתנה לי עוד כיוונים למחשבה.

וסתם כך גם כשכותבים כאן ואחרים מגיבים על זה,
זה נותן עוד קצת כוח ותחושה של קצת פחות לבד.
של אמפתיה והבנה. ומחשבה נוספת.
וזה עוזר עוד קצת להחזיק ולהמשיך...
אז באמת תודה!
מישהי אחת
 
הודעות: 1318
הצטרף: 08 אוגוסט 2016, 23:59

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי אביטל » 27 אוגוסט 2016, 23:25

היי פגום (מקווה שבטעות בחרת את השם הזה..) ומישהי אחת..
רציתי להגיב לשניכם...
ממש ממש קרע אותי לקרוא את מה שאת מרגישה. וגם אהבתי את הכתיבה שלך שהיא מהלב, אמיתית וכנה וגם יש בה תקווה...(גם נקודה פצפונת של אור היא משהו..)
וגם פרגון ומילים טובות למי שכותב לך מילים טובות. אהבתי את זה.
אני לא הייתי שם כמו שיש כאלה שכתבו ולכן לעולם נראה לי לא ארגיש את עוצמת הכאב שלך. אבל יש לו גלים לכאב, כן?
לא כדאי בגלל גל גבוה אחד להפסיק חיים.
יום אחד הגלים יירגעו ויהיו יפים, אני מקווה ומאמינה בשבילך.
תנסי להיות חזקה. כתבת שניסית הרבה. יכולה עוד? או שזה סתם שאלה מקרצצת?
אני באמת לא יודעת מה לומר למי שרוצה לברוח מכאן, כנראה הוא ממש סובל. לא יודעת מה עברת בחייך. אבל כנראה עכשיו את ממש סובלת.
אני מאמינה שעל אובדנות תמיד אדם יצטער ועל זה שהוא המשיך להחזיק מעמד-לעולם לא.
לא יודעת כל כך מה עוד לומר -רק רוצה להתחנן לכל מי שרוצה לעשות את זה- לא!!!! אל תפסידו את ההזדמנות הכי גדולה שיש לכם בידיים לחיות! להתרפא! בטוח שאפשר!
מתחננת גם אלייך, אני לא פסיכולוגית ולא איש מקצוע, אבל אדם שחש את הצעקה ומתחנן! לא! אל תעשי את זה!
לא יודעת אם זה מזיז לך משהו מילים כאלה. אולי. קצת.
ופגום- לגבי התרופות הפסיכיאטריות- מה אתה מציע במקום? יש לך משהו אחר להציע? אני באופן אישי יודעת שזה דוקא די סבבה וגם עזר לכמה אנשים קרובים אלי ממש לצאת ממצבים קשים של אובדנות. מה הסיפור הזה? יש לזה אי אלו כללים? מה טוב ומה לא? גם להפסיק לקחת זה סיפור שדי מסבך את המצב.., לא? ומה? המציאו את התרופות האלה סתם? לקישוט? אבל אהבתי את מה שהצעת. לנסות לדמיין איך העולם היה נראה אילו, מישהי אחת-ניסית? זה דוקא נשמע כיוון מעניין ואולי אפילו יותר תכליתי משלי. אולי בטוח:)
אביטל
 
הודעות: 143
הצטרף: 27 אוגוסט 2016, 21:13

Re: אין מה לעשות

הודעהעל ידי אנונימית30 » 28 אוגוסט 2016, 11:36

פגום -
מקרצצת בא מהמילה קרציה...

אביטל-
הבעיה היחידה עם תרופות פסיכיאטריות זה שאלו כימיקלים ושהן משנות את התפקוד של המח. כדורים פסיכיאטריים לא מטפלים בבעיה, רק יוצרים אשליה רגעית של הטבה בהרגשה (ממש כמו שאלכוהול עושה).
עלולות להיות לתרופות פסיכיאטריות תופעות לוואי שחלקן אפילו קשות! כגון התמכרות קשה, תלות פיזית, החמרה של המצב הכללי ושל הבעיה שבשבילה בכלל הבחור או הבחורה התחילו לקחת את התרופה מלחתחילה, אובדנות, קומה ואף מוות. הן עלולות לגרום להזיות, להפסקת הנשימה, לנפילה של הלחץ דם, דום לב, פגיעה במערכת העצבים, סחרחורות, התעלפויות, בעיות שינה, השמנה, רעד, בעיות בתפקוד המיני ועוד ועוד ועוד... בנוסף, עלולות להגביר מצבים דיסוצאטיבים גם אצל אנשים שסובלים מדיסוציאציה ובכך לפגוע בתהליך הטיפול הפסיכולוגי וגם עלולים לגרום למצבים דיסוצאטיבים אצל אנשים שלא סובלים מדיסוציאציה (הרגשה של רובוטיות, כהות חושים, חוסר יכולת להרגיש עצב אך גם לא שמחה, הרגשה של מת מהלך...). שילוב של בן אדם אלים עם תרופות פסיכיאטריות עלול להיות מצב מסוכן ובעיקר אם סובל מדיסוציאציה וכל זה עוד לפני שדברנו והזכרנו בכלל שילוב של אלכוהול עם תרופות מסוג זה, אלרגיה למי שיש, הסטוריה רפואית, משפחתית ושילוב של כדורים פסיכיאטריים עם תרופות אחרות. הרבה פעמים רופאים משלבים תרופות שלא משתלבות טוב ביחד וגורמות לבעיות נוספות ואף לפגיעה בתפקוד של הכדור על הגוף ואז אף משלבים תרופות נוספות על מנת "לטפל" בבעיות שנוצרות בעיקבות השילוב התרופתי הגרוע במקום להחליף את הטיפול הקיים... אני יודעת שאישה בהריון שמשתמשת בכדורים פסיכיאטריים - זה עלול להשפיע ולפגוע בעובר... בנוסף לוקח בדרך כלל חודש עד שבכלל רואים תוצאות (בין אם להחמרה או להטבה...).
אני יכולה להגיד לך שאני הכרתי בן אדם שהתאבד בזמן השימוש בכדורים פסיכיאטריים.
רופאים די נותנים חופשי ובקלות תרופות פסיכיאטריות נכון להיום ולא מזהירים את המטופלים מה עלול לקרות להם בעקבות שימוש בתרופות מסוג זה.
יש מצבים בהם אין ברירה וצריך לקחת תרופות משום שהמצב באמת קשה אך זאת רק לאחר שניסו כל דבר אחר (כגון טיפול פסיכולוגי, שינויי תזונה, תוספת ויטמינים, שינויי אורח חיים, שילוב ספורט, תרגילי הרגעה עצמית כגון הרפיה או יוגה, דמיון מודרך, שינויי סביבה, הורדת לחצים מחיי היום יום עד כמה שאפשר, בדיקה על ידי רופא לבדוק שהמצב לא מגיע ממקור פיזי בכלל, בדיקת דם לראות שלא קיימים מחסורים שבעקבותיהם המצב הוא כמו שהוא, דיבור עצמי וכו) ושום דבר לא סייע או שהמצב רק ממשיך להחמיר.
אם נעשה הכל על מנת לשנות את המצב ולא מוצאים פתרון בכלל והמצב נשאר קשה לרמות שפוגע בתפקוד היום יומי או שהמצב מחמיר רק אז הייתי מפנה לטיפול תרופתי...
אם סובלים מקשיים פסיכולוגיים אבל ברמות שאפשר לסבול אותן עדיף מבחינתי לא לקחת כדורים.
אני לא נגד תרופות - אני רק חושבת שיש לקחת אותם רק ואך ורק במידת הצורך ולא כמו שמחלקים אותם רופאים... כמו סוכריות.
וזה נכון להמון תרופות, לא רק לתרופות פסיכיאטריות. גם ריטלין וגם כל כדור אחר...
יש גם תרופות טבעיות - אני אישית נגד תרופות טבעיות כי הפיקוח עליהן הרבה פחות נוקשה (הכוונה שיש עליהן פחות מחקרים על השפעות ארוכות טווח שלהן) אך מי שבעד תרופות טבעיות - זאת גם יכולה להיות אופציה לפני שהולכים לטיפול תרופתי כימיקלי. אולי זה יסייע ולהן אין תופעות לוואי קשות כמו לכדורים פסיכיאטריים...
יש גם רפואה אלטרנטיבית - אני אישית לא מאמינה ברפואה אלטרנטיבית אך מי שמאמין ברפואה אלטרנטיבית, עדיף שינסה גם את זה לפני טיפול תרופתי כימיקלי, אולי זה יעזור לו ולא יזדקק לסיוע תרופתי... יש אנשים שטוענים שזה עוזר להם.
אנונימית30
 
הודעות: 4402
הצטרף: 14 מאי 2016, 01:01

הבא

חזור אל ער"ן - פורום פתוח

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 11 אורחים