ספר עדות החיים שלי - עלול להוות טריגרים!!!

[אנונימית30]

לגמרי!

[גאולה!]

איזה מענה היית צריכה על ההודעות ששלחת לה?

[אנונימית30]

היא אפילו לא נכנסה לראות את ההודעה האחרונה ששלחתי לה כשהיא מודעת לכך שמצבי רע!
בחיי, הגעתי לרמה שחתכתי את עצמי! אני לא עושה דברים כאלו! לאורך כל החיים שלי מספר הפעמים שחתכתי את עצמי הוא כל כך מועט!! כי אני לא עושה דברים כאלו! ומה שהיא עושה בחודש האחרון ובעיקר היום הצליח לדחוף אותי לעשות את זה..

[גאולה!]

מה עם ההצעות והשאלות שלי?
בכל מקרה יתכן שכדאי לחפש מטפלת אחרת.

[אנונימית30]

הייתי צריכה שתתעניין. הייתי צריכה שתגיב. הייתי צריכה שתראה אכפתיות. הייתי צריכה שתקח את מה שאני אומרת ברצינות. הייתי מצפה ממנה לברר איתי מה שלומי ולוודא שאני בסדר מתוך האחריות שלה בתור מטפלת. הייתי צריכה שתנהג כפי שכל מטפלת מקצועית הייתה פועלת כשמקבלת הודעות כאלו. אפילו להרים טלפון לשמוע אותי. להגיד לי שהיא כאן ושאם אני זקוקה לה היא פה בשבילי.
לא יודעת... כל דבר. אבל באמת לוודא אם אני בסדר. אולי אני צריכה משהו? אולי אני צריכה אמבולנס? אולי אני זקוקה לשמוע את הקול שלה? לא יודעת... מן האחריות שלה להיות פה בשבילי כשבמצב כזה.
כשהרופא משפחה שלי! קיבל מסמך שהדאיג אותו לגבי הוא יצר קשר איתי! כך עושה איש מקצוע! וזה מה שהייתי מצפה ממנה.
אולי היא לא יכולה להתקשר מיידית אז לפחות לשלוח לי הודעה שהיא מבינה שהמצב שלי קשה וברגע שתוכל תתקשר אלי...
היא הפגינה קרירות, חוסר אכפתיות וההתנהגות שלה בראיה שלי אומרת לכי תתאבדי.

[אנונימית30]

פשוט שלחת את פוסט בזמן שאני כתבתי את הפוסט של אחרי...

[אנונימית30]

כי די
כי אין לי כח
כי נמאס לי
כי אני כועסת

לא נראה לי שחוזרת אליה יותר. מעדיפה להיות ללא טיפול ואיתכם לתמיכה..

[תמר ל]

וואי, אנונימית, איזה נוראי!! ממש מצטערת לשמוע שהיה לך כל כך קשה, שבכית שעות והגעת למצב שחתכת את עצמך- שזה משהו שאת כמעט ולא מגיע אליו.
ועוד יותר מצטערת- וכועסת!!- לשמוע על ההתנהגות של המטפלת! זה נשמע ממש לא לעניין ופוגע!
את כל כך צודקת במה שאת אומרת ובציפיות שלך ממנה- כן, אם היא יודעת שקשה לך- היא לא יכולה להתעלם בצורה כל כך לא אחראית- לא לקרוא את מה שאת כותבת, לא להגיב בצורה אמפתית ומאפשרת. היה ראוי ונכון שהיתה מרימה טלפון או אומרת לך שהיא פה בשבילך.
במיוחד שהיא יודעת שזה מצב חריג ושאת זקוקה לעזרה אמיתית.
גם זה שפתאום יש שינוי בכללים של הטיפול- של חיבוקים לא מספקים, של דרישה ממך לשבת על הכסא...
זה מרגיש מערער ופוגע באמון.

את יודעת, המטפלת שלי בשנים הראשונות לא הסכימה לתת לי חיבוק- למרות שזה היה עוזר לי. אבל, זה היה חלק מכללי הטיפול וגבולות הטיפול שלה- ולמרות שזה היה לי חסר הרגשתי שאם היא היתה יכולה- היא כן היתה נותנת חיבוק. והיא ניסתה 'לפצות' על חוסר החיבוק הזה בדרכים אחרות.
אבל.... פה זה מרגיש אינטרסנטי ומאוד לא מתוך מחשבה עליך, אלא מן החלטה שרירותית וסתמית- וזה מאוד פוגע.
גם השינוי באמירות, בין זה שאת יכולה להרגיש בנח להיות על הרצפה לבין 'שבי על הכסא'.
גם החוסר מענה בשעת מצוקה אמיתית...

וואי... זה מכעיס אותי.

יכול להיות ש כן נכון להגיע אליה לפגישה כדי לברר את העניינים- לא לקבל את השינוי הזה כמו שהוא, וגם לא לעזוב אותה בלי שיש לך הבנה מאיפה הדברים מגיעים- האם את יכולה להגיע אליה עם החלקים החזקים שלך ולדרוש תשובות? להגיד לה שהשינוי הזה פוגע בך, להגיד לה שהחוסר מענה הזה בשעת מצוקה לא מקובל עליך- ולדרוש תשובות על מה שקרה או מה שצפוי לקרות בהמשך.

אני מתארת לעצמי שיותר 'קל' זה פשוט להפסיק להגיע אליה, אבל אז, אני מניחה שכל הכעס ישמר אצלך ולא יהיה לך איפה להוציא אותו. אם תעמדי מולה, תביעי את דעתך, תראי אותה מגיבה- אולי זה לטווח הארוך יהיה לך יותר קל- גם אם תעזבי אותה, לפחות הדברים והכעסים לא ישמרו רק אצלך בבטן.
זה תלוי כמובן באיך שאת מרגישה לעמוד מולה...

ועוד משהו- כשעזבת את המטפלת הקודמת- כשהיא הפסיקה לעבוד, זה היה בסוג של 'הסדר' עם המטפלת הנוכחית?
שאת עוזבת אותה- אבל הולכת למישהי אחרת?
כי אולי המשבר הזה שקרה עכשיו כן דורש התערבות של המטפלת הקודמת, למרות שהיא הפסיקה לעבוד...
תלוי איך את מרגישה עכשיו, אבל אם אין לך מענה כמו שהיה צריך להיות לך, ועל סמך המענה הזה עזבת את הטיפול הקודם- אולי תמיכה, אפילו זמנית וחלקית מהמטפלת הקודמת תצליח לייצב את הערעור הזה שקיים עכשיו.
לא יודעת בדיוק מה היו ההסכמים בינכן, אבל תבדקי אם הכיוון הזה- אפילו של שיחת טלפון מייצבת עם המטפלת הקודמת (אולי אחרי שיחת בירור עם המטפלת הנוכחית)

שולחת חיבוק ארוך ומנחם וחם, ובטוחה שכל מי שנמצא איתך כאן בפורום מצטרף לחיבוק הזה.

[אנונימית30]

תודה תמר יקרה.
אין קשר בינה לבין המטפלת הקודמת...

[אנונימית30]

היא עוד רוצה שנפגש ביום שלישי. אני לא חושבת שרוצה להמשיך לחשוף את הילדה לקשר הזה. הפסיכולוגית הביאה אותה למקום הזה ואז פעלה כפי שפעלה. היום בבוקר התחילה לשלוח הודעות שהיא דואגת ודברה איתי בטלפון כל מה שיכלה לעשות זה להתנצל על מה שאני מרגישה! והיא טוענת שלא היה לה זמן אתמול. אבל כן היה לה זמן לשלוח לי את ההודעות שכן שלחה ששולחות אותי להרקב עם עצמי במילים אחרות ואני לא מאמינה שבטווח זמן של 12 שעות! לא יכלה למצוא חמש דקות לברר אם אני בסדר.
וגם אם נגיד ולא מצאה (נגיד שהיה לה אירוע כל כך קיצוני באותו יום שלא יכולה להתפנות אפילו ל5 דקות של שיחת טלפון) - עדיין מהאחריות שלה לשלוח לי הודעה שהיא אומרת שאכפת לה, שהיא מבינה שקשה והיא דואגת, היא לא זמינה כרגע אך ברגע שתוכל היא תתקשר אלי לברר איתי מה שלומי גם אם זה לא יצליח לקרות היום ובבקשה שלא אפגע בעצמי עד שאנחנו מדברות. זה לוקח בדיוק דקה לעשות! וזה היה משנה פלאים את השתלשלות האירועים אתמול! בחיי! הגעתי לרמות שכבר חתכתי את עצמי! ובגללה!!! לא נראה לי שאני חוזרת אליה אפילו בשביל פגישה אחת. לא רוצה להמשיך לחשוף את הילדה לקשר הזה. זה כבר מתבשל אצלה למשך חודש ואתמול היה השיא! שהילדה תגיד שהיא רוצה למות! שהילדה תגיד שהיא לא רוצה לבוא אליה יותר! זה קיצוני!!!